ויקיפדיה

צפורה שרת – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
אין תקציר עריכה
החלפות (אף על פי ש, וועד, היעדר, את, ]]), קו מפריד בטווח מספרים, הסרת קישורים עודפים
שורה 3:
| תאריך לידה = [[12 באוגוסט]] [[1896]]
| תאריך פטירה = [[30 בספטמבר]] [[1973]]
| תמונה = [[קובץ:ציפורה שרת.jpg|250px|ציפורה שרת]]
| מקום לידה = {{דגל|האימפריה הרוסית}} [[דווינסק]], [[האימפריה הרוסית]]
| מקום פטירה = {{דגל|תל אביב-יפו}} [[בית החולים איכילוב]], [[תל אביב-יפו]]
שורה 16:
[[קובץ:צפורה שרת 2.jpg|216x216px|ממוזער|צפורה שרת, 1952]]
[[קובץ:צפורה ומשה שרת.jpg|216x216px|ממוזער|צפורה ו[[משה שרת]] בבית השרד של שר החוץ בתל בנימין, [[רמת גן]], 1953]]
[[קובץ:PikiWiki Israel 14497 Tomb of Moshe and Zipporah Sharett in Tel Aviv.JPG|ממוזער|274x274 פיקסלים|[[קבורה|קברם]] של משה וצפורה שרת ]]
'''צִפורה שָרֵת''' ([[12 באוגוסט]] [[1896]] - [[30 בספטמבר]] [[1973]]{{הערה|[https://billiongraves.com/grave/%D7%A6%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%94-%D7%9E%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%91-%D7%A9%D7%A8%D7%AA/12786611#/ צפורה שרת (מאירוב) (1896-1973)]}}) הייתה [[בן הזוג של ראש ממשלת ישראל|רעייתו]] של [[ראש ממשלת ישראל]] השני [[משה שרת]].
 
שורה 36:
 
=== נישואיה למשה שרת ===
בשנת 1921 נישאו שתי אחיותיו של שרתוק, עדה ורבקה, לשני חבריו הקרובים - דב הוז ואליהו גולומב, חבריו מימי הגימנסיה ו"ההסתדרות המצומצמת" וממקימי "[[ההגנה]]". שרת המתין שנה נוספת בטרם ביקש את ידה של צפורה, שהייתה חברתו מנעוריו{{הערה|[http://www.gdoley-hauma.org.il/Web/He/PrimeMinisters/SharetM/Timeline/Family/Default.aspx משה שרת - הקמת משפחה], באתר [[המועצה להנצחת נשיאי ישראל וראשי ממשלותיה]]}}.
 
=== לאחר נישואיה ===
חודשים אחדים לאחר נישואיה החלה צפורה ללמוד [[חקלאות]] ב[[מכללה]] חקלאית ב[[רדינג (הממלכה המאוחדת)|רדינג]], מרחק שעתיים מ[[לונדון]], שם התמחתה בתעשיית [[מוצרי חלב|מוצרי החלב]]. לטענת ילדיה, היא רצתה בכלל ללמוד [[רפואה]], אך נסיבות התקופה הובילו אותה ללמוד דווקא חקלאות. לאור מצבם הכלכלי הרעוע של בני הזוג, נהגו השניים להיפגש רק לעתים רחוקות או בעת חופשות מהלימודים.
 
לאחר שובם של בני הזוג ארצה ב-1925, חזרה צפורה לעבודתה החקלאית. היא ניהלה את את משק הפועלות ב[[נחלת יהודה (מושב)|נחלת יהודה]] והייתה פעילה ב[[מועצת פועלים|מועצת הפועלים]] של [[תל אביב]]. שנתיים לאחר מכן, ב-[[1927]] ילדה את בנם הבכור, [[יעקב שרת|יעקב]]. לאחר הלידה היא הפסיקה את עבודותיה השונות ודאגה להקדיש מזמנה לילדים ולמשפחה. ב-[[1931]] נולדה [[יעל מדיני|יעל]] ובשנת [[1933]] נולד חיים.
 
=== לצד בעלה הפוליטיקאי ===
כניסתו של בעלה לעולם הפוליטי סתמה למעשה את חלום הקריירה המקצועי של צפורה, והיא התמסרה התמסרות מלאה לדרישות שהציבו לה החיים לימינו של מנהיג מפלגתי ו[[מדינאי]] מוביל. החיים לצדו של שרת לא הסתכמו בתפקיד ייצוגי של אירוח. באותן השנים נעשתה צפורה שותפה ו[[יועץ|יועצת]] קרובה של בעלה בעבודתו המדינית, הדיפלומטית והפוליטית{{הערה|אילן בן עמי, '''האישה שאיתו''', 2010, עמ' 63|שם=הערה שלישית}}.
 
במסגרת תפקידו של שרת כ[[ראש (מנהיג)|ראש]] [[המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית]], הרבה להעדרלהיעדר מהארץ לתקופות של שבועות ואפילו חודשים, מה שביטא את הזוגיות בין השניים בעיקר בהחלפת [[מכתב אהבה|מכתבי אהבה]]{{הערה|אילן בן עמי, '''האישה שאיתו''', 2010, עמ' 63|שם=הערה שלישית}}.
 
בחודש אוקטובר [[1942]], בעיצומה של [[מלחמת העולם השנייה]], נסעה שרת ל[[טהראן]] בשליחות [[הסוכנות היהודית]] ו[[עליית הנוער]] במטרה לסייע בהצלתם של כ-900 ילדים [[יהודים]] [[יתמות|יתומים]] מ[[פולין]] שנדדו ב[[מזרח אירופה]] וברחו מאימת ה[[מלחמה]] ([[ילדי טהראן]]). כראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, היה שרת מעורב במאמצים להצלתם, ואז הבריק במוחו הרעיון לשלוח למשימה את רעייתו, שנענתה למשימה ברצון{{הערה|אילן בן עמי, '''האישה שאיתו''', 2010, עמ' 64|שם=הערה רביעית}}. לטהראן הגיעה כדי לנהל יחד עם קבוצת [[חלוציות|חלוצים]] שהגיעו עם הפליטים היהודים המבוגרים את בית היתומים, שנקרא "בית הילד היהודי". אשרות כניסה ל[[איראן]] לא ניתנו לעוד שליחים מארץ ישראל{{הערה|[http://www.malon.co.il/article.aspx?id=34968 ילדי טהרן בבית הילד היהודי במחנה הפליטים ליד טהרן]}}. בית היתומים נוהל בתנאי מחסור חמור, בעיקר במזון, שהיה בו מחסור בכל פרס, ובמאמץ בלתי פוסק לחלץ עוד ילדים מידי ה[[כומר|כמרים]] וה[[נזיר|נזירות]]ות.
 
ב-[[29 ביוני]] [[1946]] נערכה "[[השבת השחורה]]", במהלכה נעצר בעלה יחד עם כל מנהיגי [[היישוב]] על ידי [[המנדט הבריטי בארץ ישראל]] והועבר ל[[מחנה המעצר בלטרון]]. בעת שהיה עצור בלטרון, שמשה צפורה כמקשרת בינו לבין הנהלת [[הסוכנות היהודית]] ב[[ירושלים]] וב[[חוץ לארץ]]{{הערה|אילן בן עמי, '''האישה שאיתו''', 2010, עמ' 65}}.
 
בחודש [[ינואר]] [[1947]], חודשיים לאחר ששוחרר מהמעצר בלטרון, נסע שרת לתקופה ממושכת ב[[ארצות הברית]] במסגרת תפקידו ב[[המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית|מחלקה המדינית של הסוכנות היהודית]]. אחר כך הצטרפו אליו רעייתו צפורה וילדיהם, חיים ויעל{{הערה|אילן בן עמי, '''האישה שאיתו''', 2010, עמ' 66|שם=הערה חמישית}}.
 
ב-1947 הוסיפה שרת לפעילותה ההתנדבותית גם את תפקידה כחברת הועדהוועד המנהל של [[האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים]]. גם שם היא ניסתה לסייע ככל יכולתה, בעיקר בהשגת תמיכה והכרה ממסדית. בתפקיד זה החזיקה מיום מינויה ועד ליום מותה ב-[[1973]]{{הערה|אילן בן עמי, '''האישה שאיתו''', 2010, עמ' 66|שם=הערה חמישית}}.
 
בשונה מקודמתה בתפקיד [[רעיית ראש ממשלת ישראל]], [[פולה בן-גוריון]], הייתה צפורה מעורבת משלב מוקדם למדי בפעילות ציבורית והתנדבותית, עבודה שהמשיכה גם כאשר הייתה רעיית ראש הממשלה. בכך קבעה צפורה תקדים שבעקבותיו הלכו כמעט כל רעיות ראשי הממשלה לדורותיהן של [[מדינת ישראל]]{{הערה|אילן בן עמי, '''האישה שאיתו''', 2010, עמ' 67}}.
 
=== רעיית ראש ממשלת ישראל ===
כניסתה של צפורה לתפקיד רעיית ראש ממשלת ישראל הייתה חלקה יחסית לאור ניסיונה הרב כאשת ראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית (1933-19481933–1948) וכאשת שר החוץ (1948-19541948–1954). יתר על כן, קודמתה בתפקיד, [[פולה בן-גוריון]] לא השאירה אחריה שום מורשת תפקודית או דפוסי התנהגות מקובלים, מה שצפורה הייתה צריכה לאמץ{{הערה|אילן בן עמי, '''האישה שאיתו''', 2010, עמ' 69}}.
 
ב-[[26 בינואר]] [[1954]] נכנסה לתפקיד [[רעיית ראש ממשלת ישראל|רעיית ראש הממשלה]] באופן רשמי. כניסתו של בעלה לתפקיד [[ראש ממשלת ישראל]] לא השפיעה במאום על דפוס ההתנהגות בינו לבין רעייתו וזו נשארה שותפה ויועצת קרובה בכל עניינו הפוליטיים. היא התלוותה אליו לישיבות חשובות ב[[הכנסת|כנסת]] וב[[מפלגת פועלי ארץ ישראל]] וסייעה לו בכתיבת [[נאום|נאומים]] ולמעשה שימשה לו כמשענת{{הערה|אילן בן עמי, '''האישה שאיתו''', 2010, עמ' 70}}. למשל, בחודש מרץ [[1954]] התבקש שרת לשאת בפני [[מליאת הכנסת]] [[נאום]] [[הספד]] ל[[ברון]] [[אדמונד ג'יימס דה רוטשילד]]. את נאום ההספד כתבה צפורה לאחר ששרת כשל בכך{{הערה|אילן בן עמי, '''האישה שאיתו''', 2010, עמ' 71}}.
 
במקביל לעבודתה ההתנדבותית בקרב [[עולים חדשים|העולים החדשים]], המשיכה בעבודתה הציבורית עבור ארגונים רבים, עבודה שהתחילה עוד לפני שהייתה לרעיית ראש ממשלת ישראל. ב-[[7 במרץ]] [[1955]] אורגנו בחסותה חגיגות לרגל [[חג פורים|חג הפורים]] ב[[מעברה|מעברות]] וב[[כפר|כפרים]]ים שב[[פרוזדור ירושלים]]{{הערה|אילן בן עמי, '''האישה שאיתו''', 2010, עמ' 74}}.
 
=== רעיית ראש הממשלה לשעבר ===
לאחר שבעלה נאלץ לעזוב את תפקידו כראש הממשלה הוא הוסיף לכהן כ[[שר החוץ]] עד חודש יוני [[1956]]. חודשים אלו היו קשים מאד למשה שרת על רקע יחסיו העכורים והקשים עם [[דוד בן-גוריון]], וגם בעניין זה מצא אצל צפורה אוזן קשבת לתסכוליו ולכעסיו. על אף אישיותה השקטה והצנועה צפורה לא היססה להשמיע בקול רם את דעתה על יריבו המר של בעלה, שגדע את הקריירה הפוליטית שלו. דוגמה לכך היא תגובתה על [[מבצע כנרת]] שיזם בן-גוריון בחודש דצמבר 1955, בעת שהיא ובעלה שהו ב[[ארצות הברית]]. עם שובה לארץ השמיעה צפורה ביקורת חריפה באוזניהם של עוזריו הקרובים של בן-גוריון, [[יצחק נבון]] ו[[טדי קולק]]{{הערה|אילן בן עמי, '''האישה שאיתו''', 2010, עמ' 75}}.
 
במרוצת החודשים מצב רוחו של משה שרת היה ירוד יותר ויותר, ותלותו ברעייתו גברה. בחודשים [[ספטמבר]]-[[נובמבר]] [[1956]], למרותאף על פי שלא כיהן בשום תפקיד רשמי, יצא משה שרת ל[[מסע]] ביקורים רשמי ב[[דרום-מזרח אסיה]] וב[[המזרח הרחוק|מזרח הרחוק]] בשליחות [[ממשלת ישראל]] במטרה לכונן [[יחסים דיפלומטיים]] עם [[מדינות אסיה]] השונות. המסע תועד ב[[ספר]] "משוט באסיה" שהוקדש לצפורה, "אשר כמכתבים אליה נרשמו פרקי יומן זה"{{הערה|משה שרת, '''משוט באסיה''', 1957}}. במהלך שהותו ב[[אסיה]] הדגיש שרת שוב ושוב את חסרונה של צפורה - בספרו כתב: "שוב חסרה לי מאד צפורה, אשר חשבתי עליה ועל העדרה בכל הסיור הנפלא שעשיתי"{{הערה|שרת, לעיל הערה 23, עמ' 1775}}.
=== מותה ===
בשנים שלאחר מות בעלה ב-[[1965]], נעלמה צפורה מהעין הציבורית כמעט לגמרי. הפעם היחידה בה נראתה בציבור לאחר מות בעלה הייתה ב-[[1970]], כאשר קיבלה אות כבוד מטעם [[עיריית ירושלים]]{{הערה|אילן בן עמי, '''האישה שאיתו''', 2010, עמ' 78}}. בשנים שלאחר מכן מצבה הבריאותי התדרדר והיא נפטרה ב-[[30 בספטמבר]] [[1973]] בגיל 77 ב[[המרכז הרפואי ת"א ע"ש סוראסקי|מרכז הרפואי ת"א ע"ש סוראסקי]]. היא נקברה לצד בעלה ב[[בית הקברות טרומפלדור]].
 
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/צפורה_שרת"