ממלכת טונגנינג – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 55:
שנה אחר כך, ב-1662, בגיל 37 מת קושינגה מ[[מלריה]], למרות שקיימות גם שמועות כי מת מהתקף שגעון פתאומי כששמע על מות אביו תחת [[שושלת צ'ינג]]. בנו [[ג'נג גִ'ינְג]] (Zheng Jing) ירש אותו כשליט טאיוואן בתור "נסיך יֵנְפִּינְג".
 
במשך 19 השנים הבאות השתדל ג'נג גִ'ינְג לספק את צורכיהם של התושבים המקומיים ולארגן מחדש את הכוחות הצבאיים בטאיוואן. חילופי שגרירים יצרו קשרים תדירים עם [[קיסר סין]] [[קאנגשי]] משושלת צ'ינג. ג'נג גִ'ינְג ניסה להגן על העיר [[שיאמן]] שביבשת, האי [[קמוי]] ו[[איי פשקדורס]] בפני לחץ צבא שושלת צ'ינג, אבל איבד מקומות אלו במהלך השנים, בייחוד משום שכוחותיו היו זעירים ובלתי מספקים להגנה בפני כוחות צ'ינג. במהלך [[מרד שלושת הווסלים]]{{הערה|1= מרד של שלושה וסלים סינים של שושלת צ'ינג בשלטון המרכזי שהסתיים בתבוסתם. }} הוביל ג'נג גִ'ינְג מתקפה באזור [[פוג'יין]] והובס. אחרי התבוסה חזר ג'נג גִ'ינְג לטאיוואן ושקע בשתייה ובאהבהבים, ומת במהרה ממחלה. עם מותו התחלקו שריו ומפקדיו לשני מחנות, כשכל אחד תמך בבן אחר של ג'נג גִ'ינְג כיורש. אחרי סדרת מלחמות פנים נבחר בן הפילגש, ג'נג קֶשׁוָאנְג (Zheng Keshuang), בנו בן השנים עשרה כמלך.
 
ב-1683, אחרי [[קרב באיי פנגהו]] נכנע ג'נג קֶשׁוָאנְג בן ה-13 לכוחות צ'ינג וממלכתו שולבה בבסין תחת [[שושלת צ'ינג]] כחלק ממחוז [[פוג'יין]], והוא עבר להיות דוכס סיני בבייג'ינג.
 
==מורשת==