מושבת מצורעים – הבדלי גרסאות

 

== היסטוריה ==

 

חלק ממושבות המצורעים מוקמו על [[אי|איים]] מרוחקים כדי להבטיח את בידודם של המצורעים מן האוכלוסייה, בתי מצורעים אחרים נבנו על דרכים ראשיות, שם ניתן היה לקבץ תרומות מעוברים ושבים לטובת שוכני הבית. קיימות מחלוקות בין היסטוריונים באשר לתנאי החיים באותן מושבות מצורעים ובתי מצורעים. יש הטוענים כי המצורעים חיו במקומות אלה בהזנחה קשה ובתנאים גרועים, לעומתם יש הטוענים כי תנאי החיים מחוץ למושבת המצורעים היו גרועים לא פחות. נמצאו אף עדויות לאנשים שנדבקו באופן מכוון בצרעת כדי שיוכלו להתקבל ולחיות במושבת מצורעים. יש אף המפקפקים כי שוכני מושבות המצורעים התאימו כולם להגדרה המודרנית של מחלת הצרעת, זאת היות שבאופן היסטורי המונח "צרעת" שימש למגוון גדול של מחלות.

 

 

ב-[[2005]] פרסמה הסופרת ה[[אנגליה]] [[ויקטוריה היסלופ]] את ה[[רומן היסטורי|רומן ההיסטורי]] '''האי של סופייה''', שעלילתו מתרחשת בחלקה הגדול במושבת המצורעים באי ה[[יוון|יווני]] [[ספינלונגה]]. אי זה שימש כמושבת מצורעים בין השנים 1903-1957, כשהמושבה נסגרה לאחר שנמצאה התרופה למחלה. הספר מתאר את הנסיבות שהביאו להעברתם של החולים לאי, את תסמיניה ותוצאותיה של המחלה, את היחס החשדני והעוין שהיה מנת חלקם של החולים, ואת מציאת התרופה לריפויה של המחלה.