גינאה הצרפתית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הגהה |
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט החלפות: \1–\2 |
||
שורה 30:
רק לקראת סיומן של [[המלחמות הנפוליאוניות]], לאחר שהשיבה לחיקה את האי [[גורה|גורֵה]] (Gorée) ב[[סנגל]] של ימינו, החלה [[צרפת]] לגלות עניין בחבל ארץ זה. בו בזמן החלו ה[[בריטניה|בריטים]], ממקום מושבם ב[[גמביה]] ו[[סיירה לאון]], לגלות עניין ב"נהרות הדרומיים" (Rivieres du Sud), כלומר שמדרום לסנגל, כפי שנקרא האזור באותו הזמן, וכן לאזור רכס הרי [[פוטה ג'אלון]] (Fouta Djallon) שבפנים הארץ. מסעו של מגלה הארצות הצרפתי [[רנה קאייה]] (René Caillé), האירופי הראשון ששב בחיים מ[[טימבוקטו]] אפופת המסתורין, החל מהעיר [[בוקה (גינאה)|בוקה]] (Boké) שבאזור בשנת [[1827]] והחיש את ההתעניינות הצרפתית בחבל הארץ. החל משנת [[1838]] החלו הקברניט הצרפתי בו-וילומה (Bout-Willaumez) וממשיכי דרכו ללמוד את אזור החוף ביסודיות.
גנרל פיידרבה (Faidherbe), שמונה בשנת [[1854]] למושל סנגל, פעל לביסוס השליטה הצרפתית באזור כנגד שאיפות בריטיות דומות. ביסוס השליטה נעשה באמצעות מספר הסכמים בין השנים [[1848]] ו-[[1865]] עם שבטים מקומיים שהצדיקו את הנוכחות הצרפתית לשם הגנה על הילידים, והסכמים נוספים נחתמו בין השנים [[1876]]
במהלך [[המאה ה-19]] נעשו ניסיונות שונים לפתח במקום כלכלת [[מטע (חקלאות)|מטעים]], בעיקר של [[קוקה]], [[קפה]] ו[[עץ גומי]]. בעוד שהקוקה והגומי כשלו בעיקר עקב ה[[בצורת|בצורות]] התכופות, הקפה התאקלם ברום הגבוה של רמת פוטה ג'אלון, אולם לא עמד בתחרות עם הקפה ה[[ברזיל]]אי.
|