ויקיפדיה

סופר פרוטון סינכרוטרון – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
שורה 32:
מאיץ הסופר פרוטון סינכרוטון החל לעבוד בשנת 1976 ובתוכו גילו בשנת 1983 את [[בוזוני W ו-Z|בוזוני W ו-Z.]]
 
אורכו של המאיץ הינו 6.9 קילומטרים והוא מקבל חלקיקים מה-[[פרוטון-סינכרוטרון|PS]], לאחר מכן, המאיץ שולח את החלקיקים לשלב האחרון במאיץ, ה-LHC. התהליך מתחיל במאיץ הלינארי [[LINAC2]], שם הם מואצים רק על ידי שדה חשמלי. לאחר מכן, הם עוברים מסלול שממשיך ב(Pb (proton booster, הלוא הוא סוג של סינכרוטרון. הם ממשיכים לPS Proton Synchrotron) ולאחר מכן עוברים לשלב האחרון: הLHC ששם מתרחש ההתנגשות המבוקשת. הזמן שלוקח לחלקיקים אלו לעבור מכניסתם למאיץ ועד להתנגשות עומד על 14 דק'.<ref>{{Citation|last=מכון דוידסון - סרטוני מדע|title=מאיץ החלקיקים הגדול|date=2009-12-28|url=https://www.youtube.com/watch?v=U8zimacGobE|accessdate=2017-06-02}}</ref>
 
למרות שהוא אינו המאיץ המרכזי כיום, הוא היווה תפקיד משמעותי בפיתוח של הLHC. יתר על כן, הוא התגלה כמכונה רב שימושית בעיקר בגלל איכות העיצוב והבנייה שלו: במשך 40 שנה, סיפק קורות חלקיקים (פרוטונים, ויונים כבדים וחלקיקי נייטרינו) לניסויי יעד קבוע. בנוסף, הוא החדיר חלקיקים אל מאיץ ה- ׁׁLarge Electron-Positron Collide או בקיצורו [[wikipedia:Large_Electron–Positron_Collider|LEPׁ]] (מאיץ ההתנגשויות הגדול של אלקטרונים בפוזיטרונים) שם מואצים אלקטרונים ופוזיטרונים באנרגיה של 22 GeV .
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/סופר_פרוטון_סינכרוטרון"