מודל אורקל אקראי – הבדלי גרסאות

מהיבט תיאורתי עדיף היה לפתח ולנתח פרוטוקול באופן כזה שניתן יהיה להוכיח לפי מודל סיבוכיות סטנדרטי (אסימפטוטי) שהוא אכן בטוח לשימוש בהתבסס על השערה מתמטית חזקה. אולם במציאות המצב הוא שפרוטוקול כזה נוטה להיות לא יעיל ולמרבה הצער מרבית המשתמשים נוטים לוותר על האבטחה כליל מאשר לסבול פרוטוקול כזהשזמן ביצועו מתארך יתר על המידה וגורם לקפאון המחשב. לפי המודל הסטנדרטי כמעט לא קיימים פרוטוקולים קריפטוגרפיים מוכחים שהם גם יעילים. בעוד שקריפטוגרפים עמלים במרץ על פיתוח שיטות הצפנה בטוחות יותר, מפתחים תיאוריות ומספקים השערות חדשות ושיטות פיצוח חדשות, בה בעת נוצר מצב שבמציאות נשארים עם יותר שאלות מאשר תשובות לגבי מה בטוח ומה לא. לכן נאלצים להתפשר על שיטות [[אד הוק]] שמסתמכות בעיקר על גאונות ותחכום הממציא ושאין להם כל הוכחה מתמטית מפורשת באשר לטענות לגבי בטחונן.

[[רן קנטי]], [[עודד גולדרייך]] ו[[שי הלוי]] (1998){{הערה|[http://eprint.iacr.org/1998/011.pdf Canetti, Ran, Oded Goldreich, and Shai Halevi (1998). “The random oracle methodology, revisited.”]}} ביקרו את רעיון מודל האורקל האקראי והשימוש בפונקציות גיבוב קריפטוגרפיות ליישומו והוכיחו שקיים פרוטוקול שנקרא בטוח תחת מודל אורקל אקראי אך כל ניסיון ליישמו על ידי החלפה מפונקציה תאורטית בפונקציה מעשית, מניב סכמה לא בטוחה. הם מסכמים בהצעות משלהם ליישום בטוח של המודל ומציינים מספר מגבלות. יש הסבורים שהסיטואציה שהעלו קצת מלאכותית ולא סביר שתקרה במנגנונים קריפטוגרפיים אמיתיים.