משולם לנגרמן – הבדלי גרסאות

בשנת [[1934]], ביחד עם אחדים מחברי הקבוצה, עבר ל[[מקווה ישראל]]. שם הם השתלמו בחקלאות, ובערבים פנויים נהגו לצאת לבילוי או לסידורים [[תל אביב-יפו|בתל אביב]]. באחת מיציאות אלו, פגש משולם את חנה בת משה יעקב ומייטע פליישר, מהעיירה [[סטז'יז'וב]] שבפולין, (בעקבות האנטישמיות בפולין וגירושה מבית הספר התיכון, ולאחר שהתרשמה מהרצאתו של נציג בית"ר, קיבלה חנה החלטה נועזת לעלות לישראל, תוך כדי ויתור על אפשרות שעמדה בפניה להגר לאמריקה, והתגוררה בתל אביב). במהלך ההשתלמות במקווה ישראל, נישאו השניים זה לזה, ועם סיומה, עזבו את אזור [[גוש דן|המרכז]] והצטרפו למייסדי [[כפר יעבץ]] , שם הם חיו כארבע שנים. היה זה בתקופת [[המרד הערבי הגדול]], ולא אחת בעקבות התקפות של [[ערביי ארץ ישראל|ערביי הסביבה]], נאלצו משולם וחנה, לצאת עם בתם התינוקת, מהבית למקלט היחידי שהיה ביישוב. בשלהי [[שנות ה-30 של המאה ה-20|שנות ה-30]] עברה משפחת לנגרמן להתגורר במושבה רעננה.

בשנים [[1948]] - –[[1953]] עסק לנגרמן ב[[קליטה (עלייה לארץ ישראל)|קליטת עלייה]] ב[[מחנה עולים|מחנות העולים]] ב[[פרדס חנה]]. תחילה כמנהל מחנה עולים א', ובהמשך, עקב הצלחתו, ולבקשת ראש מחלקת העלייה ב[[הסוכנות היהודית|סוכנות]], ד"ר [[גיורא יוספטל]], התמנה למפקח על כל מחנות העולים וה[[מעברה|מעברות]] באזור.