פזמון ליקינתון – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ז
מ קישור פנימי
שורה 159:
==מעמד הפזמון והערכה==
 
חוקר ספרות הילדים העברית [[אוריאל אופק]] גורס כי "כמעט כל שירי הילדים של לאה גולדברג מצטיינים בסגולות מלודיות מובהקות ובמגוון של חריזה וקצב", ומונה את השיר עם שיריה של גולדברג שבשל כך "היו כמעט ל[[שיר עם|שירי-עם]]".{{הערה|אוריאל אופק, '''ספרות הילדים העברית 1900–1948''', כרך ב, תל אביב: [[הוצאת דביר|דביר]], תשמ"ח 1988, עמ' 526.}} לפי המשוררת וחוקרת הספרות [[חמוטל בר-יוסף]], השיר היה לשיר מושר אהוב לאורך שנים.{{הערה|חמוטל בר-יוסף, '''לאה גולדברג''', ירושלים: [[מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי]] ('גדולי הרוח והיצירה בעם היהודי'), תשע"ג 2012, עמ' 232 ({{כותר|98474336|234.6169.8}}).}} משוררת הילדים [[שלומית כהן-אסיף]] קבעה כי השיר "הוא שיר הערש האולטימטיבי [...] היום כל זמר שמכבד את עצמו וכל מקהלה יודעים ש"פזמון ליקינתון" נוגע בנצח"; והוסיפה, על דרך [[הגזמה]], כי "אפילו הפרח [היקינתון עצמו] מכיר כבר את השיר ומאוהב בו".{{הערה|{{הארץ|שלומית כהן-אסיף|"פזמון ליקינתון" מאת לאה גולדברג|1.1181783|27 ביולי 2011}} ("ושמחה גדולה מאוד תהיה בגן", '''הארץ''', מוסף ספרים, גל' 961 (כ"ה בתמוז תשע"א, 27 ביולי 2011), עמ' 12). בהזדמנות אחרת, כשהתבקשה לספר על השיר האהוב עליה, בחרה ב"פזמון ליקינתון": "השיר הזה הוא קצת שלי, אפילו שלאה גולדברג כתבה אותו. זו אני שמפזמת את 'פזמון ליקינטון' בעיקר ברגעים של עצב לא ברור. היקינטון הזה מוסר לי דרישת שלום רחוקה משלומית הקטנה, והוא חלק מהגעגוע לילדה שהייתי, שיושבת על כתפי אביה ומאזינה לקולו מפזם את השיר שאהב. ואהבה, כידוע, היא דבר מדבק. יש שירים שכותבים את עצמם, ויש שירים שמלאך השירה עוזר להם להיכתב. נדמה לי שהמלאך תולש נוצה מכנפיו, טובל אותה בדיו המכילה איזו כמוסת שימור ורק אז היד זזה על הדף. הלוואי עלי ועל שירי! אני לא יודעת מה הסוד: המילים או הלחן הפנטטוני של רבקה גווילי, ואולי זה הצירוף הנדיר. [...] לא פעם יש לי הרגשה שאני גרה בתוך השיר הזה. זהו שיר הגעגוע שלי." ({{מעריב אונליין|[[כרמית ספיר ויץ]]|כמו אז: משוררים וסופרים בוחרים את שיר הילדים האהוב עליהם|culture/literature/Article-464041|19 בפברואר 2015}}).}} גילי איזיקוביץ כתבה ב"הארץ" כי זהו שיר [[קאנון ספרותי|קאנוני]], "שנדמה שאין דרך לגדול בארץ מבלי להכיר אותו".{{הערה|שם=איזיקוביץ, איך נכתב, הארץ, 2015-04-02|{{הארץ|גילי איזיקוביץ|איך נכתב השיר "פזמון ליקינתון"|1.2606247|2 באפריל 2015}}.}} לדברי חוקר [[זמר עברי|הזמר העברי]] [[נתן שחר]], השיר הוא בין שירי הערש הבודדים מאותה תקופה אשר "נחשבים עד היום [העשור הראשון של שנות ה-2000] כחלק מ[[נכס צאן ברזל|נכסי צאן הברזל]] של הזמר העברי".{{הערה|נתן שחר, '''שיר שיר עלה-נא: תולדות הזמר העברי''', בן שמן: מודן, תשס"ז, עמ' 123.}} ואמנם, בסקר שערכו ב-[[2007]] "[[מעריב]]" ואתר [[nrg]] הגיע השיר למקום השלישי ברשימת שירי הילדים הישראליים.{{הערה|{{nrg|שי להב|שיר הילדים האהוב: "רציתי שתדע"|667/536|5 בדצמבר 2007||47|1}}.}}
חוקר הספרות אריאל הירשפלד מנה את השיר בין היצירות הישראליות אשר "קורצו מן האבן הקשה של הכנות, של הבדידות השלמה של אהבה אמיתית ושל אמנות אמיתית":
:בין כמה פנינים גדולות של שירה [...] תנצנץ מרגלית אחת, קטנה, אך בהירה במיוחד – שיר ילדים שכולו [[השראה]] ומגע נדיר בין צלילים ומלים [...] למרות ממדיו הצנועים [...] [הוא] אינו רק [[יצירת מופת|יצירת-מופת]] בזעיר-אנפין, אלא הוא אחד משירי הילדים האהובים ביותר על דורות של ילדים, עד היום, והוא נהפך ב[[זיכרון קיבוצי|זיכרון הקיבוצי]] (הלא-מודע, אך הפעיל מאוד) למופת המובהק של שיר-ילדים בעברית. [...] עד היום אני חושב שלמנגינה הזאת יש יופי עילאי [...] במשך השנים למדתי שלא הייתי יחיד, לא בדורי ולא בדורות שלפני ואחרי. רבים מאוד (ובהם מוסיקאים רבים, לאו דווקא אשכנזים) אמרו לי ששיר היקינתון היה השיר היפה ביותר של ילדותם. ויש הטוענים כי זהו שיר הערש היפה ביותר שנכתב כאן, או פשוט – שזהו השיר היפה ביותר שנכתב כאן. [...] משהו במִלותיה ובאישיותה של לאה גולדברג הפיק ממנה משהו נדיר ויחיד במינו במוסיקה של השיר הישראלי. משהו שקשה להגדירו, אבל הוא הדבר שהפך את השירים האלה, ובמיוחד את שיר היקינתון, לאידיאת ה[[יופי]] של הילדים שגדלו כאן.{{הערה|שם=הירשפלד, רישומו, הארץ, 1999-10-15}}