יהודית שמחוני – הבדלי גרסאות

שמחוני נולדה במושבה החקלאית היהודית נהר טוב שב[[פלך חרסון]], בדרום-מערב [[האימפריה הרוסית|רוסיה]] ([[אוקראינה]]), בתם השנייה של בתיה ומשה יבזורי (יבזריכין), [[תלמיד חכם]] מהעיירה [[ראסנה]] שב[[פלך מוהילוב]] ב[[רוסיה הלבנה]] אשר הפך ל[[ציונות|ציוני]] נלהב והטיף להגשמת חלומו של [[הרצל]] ב[[ארץ ישראל]]. לבד מיהודית היו לזוג עוד ששה ילדים: זרובבל (נולד 1900), מירל'ה (נולדה ב-1903 ונפטרה בגיל 10 ממחלה) בנימין (1905), יהודה (1908), לאה (1914) ודוד (1915). מאוחר יותר עברה המשפחה לעיירה בריז'נגוואטה (Bereznegovatoe) הסמוכה וחיה לסירוגין בעיירה זו ובנהר טוב. שמחוני למדה ב[[גימנסיה]] בעיר [[חרסון]], אותה סיימה עם תעודת בגרות חיצונית בהצטיינות יתרה. לאחר סיום לימודיה בגימנסיה החלה ללמוד בבית הספר הגבוה לחקלאות בחרסון, לימודים שהופסקו לאחר שנה וחצי משום ניסיונותיה לעלות ארצה.

 

 

בנהלל גם החלה שמחוני את פעילותה הציבורית – המוטו העיקרי לפעילותה ותפיסת עולמה היו חיזוק מעמד האישה העובדת והדרישה לשוויון זכויות וחובות מלא בין נשים וגברים, ותפיסה זו התוותה את דרך פעולתה בחייה הציבוריים. בשנת [[1924]] נבחרה לייצג ב[[מועצת הפועלות]] את נשות נהלל, בנות העלייה השנייה, על אף שהייתה צעירה ממרביתן. במסגרת פעילותה במועצת הפועלות הייתה אחראית גם על קיומם של סמינרים וימי עיון וכמו כן על הקמת מוסדות לילדי אמהות עובדות ומפעלי הכשרה מקצועית לנשים.

 

 

===ניסיונותיה לסייע לתנועה הציונית במאבקה בשלטון הבריטי===

על רקע כישלונה של ההנהגה הציונית לבטל את גזירות [[הספר הלבן השני]], וההבנה כי יש להעתיק את מרכז הכובד של פעילות התנועה הציונית ל[[ארצות הברית]] לטובת גיוס תמיכה כספית ופוליטית, יצאה שמחוני בשליחות ראשונה מטעם תנועת הפועלות לארצות הברית, אך עם פרסום [[הספר הלבן השלישי|הספר הלבן של 1939]] סירבה להאריך את שהותה גם כאשר הוצע לה להיבחר ל[[הקונגרס הציוני|קונגרס הציוני]] מטעם התנועה בה פעלה, והיא שבה לארץ ישראל מספר ימים לפני פרוץ [[מלחמת העולם השנייה]].{{הערה|ספר יהודית שמחוני, עמ' 16.}}

 

 

 

עם שוך קרבות מלחמת העולם השנייה, יצאה שמחוני לשליחות נוספת ל[[קנדה]] ולארצות הברית לטובת רענון בשורות התנועה. בביקור זה יצרה קשר ושיתוף פעולה עם ארגון הנשים היהודי Jewish Pioneer Women. היא שבה לארץ ישראל בחודש מרץ [[1948]].

לאחר פרישתה שבה לקיבוץ גבע על מנת לסעוד את הוריה. בתוך כך חלתה בתה רוני בסרטן, ושמחוני נותרה עמה בקיבוץ. בתקופה זו שימשה כמורה לאנגלית ולאחר מכן כמנהלת בבית הספר בקיבוץ. בשנת [[1954]] נפטרה רוני מהמחלה והיא בת 29. היא הותירה אחריה בעל ושני ילדים.

 

 

עם שובה משליחות זו, המליצה שרת החוץ, [[גולדה מאיר]], בפני מוסדות מפא"י על מינויה של שמחוני לתפקיד ראש המחלקה לקשרים בינלאומיים של ההסתדרות, כמחליפתו של ראובן ברקת שעזב את התפקיד בטריקת דלת לאחר שלא הצליח לשתף פעולה עם פנחס לבון. שמחוני מונתה לתפקיד ומילאה בשנים אלו תפקיד חשוב מאד בבניית יחסי החוץ של מדינת ישראל הצעירה, בעיקר בחיזוק הקשרים עם מדינות [[אפריקה]] שהשתחררו משלטון קולוניאלי וקיבלו את עצמאותן, על ידי הקמת בית ספר מיוחד עבור אזרחים ממדינות אפריקה החדשות בו עברו השתלמויות בנושאים שונים. כמו כן, ייצגה שמחוני את ההסתדרות בקונגרסים של מפלגות סוציאליסטיות במדינות שונות באירופה. עוד הייתה חברה גם בהנהלת "הקונפדרציה של האיגודים המקצועיים החופשיים", ושימשה גם כחברה במועצה הציבורית להנצחת החייל.

בדצמבר [[1968]], בעת [[מלחמת ההתשה]], נפל נכדה, אבנר שמחוני – בנם של אסף ודלילה, בעת פעילות מבצעית ב[[ראס-סודר]] ב[[סיני]].

 

 

 

בשנת [[1987]] זכתה בפרס גולדה מאיר.