כוננות עם שחר – הבדלי גרסאות

[[מוטיב (ספרות ואמנות)|מוטיב]] ה[[עינויים]] תופס מקום מרכזי בסרט. במהלכו מספר סצנות ארוכות ומשמעותיות בהן נחקרים בעינויים חברי אל-קאעידה. בסצנה הראשונה נראה כי הגיבורה סולדת מהעינויים, היא משתפת פעולה בעל כורחה כשהיא מביאה את המים אותם שופך החוקר על פניו המכוסות במגבת של העציר (טכניקת העינוי במים); בהמשך היא עדה להשפלת העציר, הפשטתו מולה, ענידת קולר של כלב על צווארו והולכתו כחיה ברחבי החדר, חניקתו, הכאתו, תלייתו בחבלים, השמעת מוזיקה רועשת, מניעת שינה, מזון ושתייה ולבסוף הכנסתו לקופסה אטומה. במהלך עבודתה היא צופה בשורה של חקירות בעינויים של עצירים שחושפים פרטים על אבו אחמד, ואת חקירתו של אבו פרג' אל-ליבי היא כבר מנהלת בעצמה, תוך שימוש במכות ועינוי מים. התייחסות ישירה לנושא בין הגיבורים, מגיעה לאחר סצנת החקירה האלימה של אבו פרג'. דן מספר למאיה שהוא עובר תפקיד לעבודת מטה ב[[וושינגטון]] לאחר שכבר ראה יותר מדי עצירים עירומים. הוא מציע לה לבוא איתו, אך היא משיבה שמוושינגטון לא תמצא את אבו אחמד; דן מזהיר אותה מפני המשך עינויי העצירים, משום שהמשטר משתנה והיא לא רוצה להיות זו שתיתפס כמחזיקה ברצועת הקולר כשוועדת החקירה תגיע. בסצנת מפתח בסרט צופה הגיבורה יחד עם עמיתיה, בראיון מפורסם מ-16 בנובמבר [[2008]], עם [[הנשיא הנבחר]] [[ברק אובמה]] בתוכנית [[60 דקות]] (הפעם היחידה בה הוא מופיע בסרט), בו הוא ציין שאמריקה אינה משתמשת בעינויים ושהוא יוודא שלא תשתמש בעינויים, על מנת להחזיר את מעמדה המוסרי בעיני אומות העולם.

 

 

ב[[מכתב גלוי]] לקתרין ביגלו שפורסם ב[[גארדיאן]], השוותה [[נעמי וולף]] את ביגלו ל[[לני ריפנשטאהל]] וציינה שכמו ריפנשטאהל, ביגלו היא אמנית גדולה, אך תיזכר לדראון עולם כיד ימינו של המענה{{הערה|[http://www.guardian.co.uk/commentisfree/2013/jan/04/letter-kathryn-bigelow-zero-dark-thirty A letter to Kathryn Bigelow on Zero Dark Thirty's apology for torture], [[הגארדיאן]], 4 בינואר 2013}}{{הערה|{{הארץ|נעמי וולף, גרדיאן|האם קתרין ביגלו היא הלני ריפנשטאל החדשה?|1.1904147|9 בינואר 2013}}‬}}.‫