ויקיפדיה

פאול הינדמית – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
אין תקציר עריכה
תגיות: עריכה חזותית עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
שורה 3:
 
==חייו==
הינדמית נולד ב[[הנאו]] וכילד למד נגינה ב[[כינור]]. הוא נכנס לקונסרבטוריון הגבוה ב[[פרנקפורט]] על נהר מיין, שם למד [[ניצוח]], [[הלחנה]], [[כינור]], [[ויולה]], [[פסנתר]] ו[[קלרינט]] אצל ארנולד מנדלסון ו[[ברנהרד זקלס]]. לפרנסתו ניגן בלהקות ריקודים ובקומדיות מוזיקליות. הוא ניצח על תזמורת ה[[אופרה]] של פרנקפורט משנת [[1915]] עד [[1923]] וניגן ב[[רביעיית מיתרים|רביעיית המיתרים]] רבנר בשנת [[1925]] תחילה בתפקיד כינור שני ואחר בויולה. בשנת [[1929]] ייסד את [[רביעיית אמאר]], שעמה, כוויולן, סייר ברחבי [[אירופה]].
 
בשנת [[1922]] בוצעו כמה מיצירותיו בפסטיבל האגודה הבינלאומית למוזיקה בת זמננו ב[[זלצבורג]], הופעה שהביאה אותו לראשונה לתודעת הקהל הבינלאומי. בשנה שלאחריה החל לעבוד כמארגן [[פסטיבל דונאואשינגן]], שם הכניס לתוכנית יצירות משל כמה מלחיני [[אוואנגארד]], ביניהם [[אנטון וברן]] ו[[ארנולד שנברג]]. משנת [[1927]] לימד הלחנה בבית הספר הגבוה למוזיקה ב[[ברלין]] ובשנות ה-30 ביקר פעמים אחדות ב[[אנקרה]], שם עמד בראש משימת הארגון מחדש של הוראת [[מוזיקה]] [[טורקיה|טורקית]]. לקראת סוף שנות ה-30 ערך כמה סיורים ב[[ארצות הברית]] כנגן ויולה ו[[ויולהוויולה ד'אמורה]].
 
על אף מחאות מצד ה[[מנצח]] [[וילהלם פורטוונגלר]], גינה המשטר ה[[נאצי]] את המוזיקה שלו כ"[[מוזיקה מנוונת]]" ובשנת [[1940]] היגר הינדמית לארצות הברית. בזמן שעסק במיון שפתו המוזיקלית, החלו התאוריות שלו להשפיע על הוראתו. בזמן ההוא לימד בעיקר ב[[אוניברסיטת ייל]], שם היו בין תלמידיו מוזיקאים ידועי שם כמו [[לוקס פוס]], נורמן דלו ג'ויו, הרולד שפירא ורות שונטל. באותה תקופה גם החזיק בקתדרת צ'ארלס אליוט נורטון ב[[הארוורד]], שהייתה המקור לספר "עולמו של מלחין". הוא היה לאזרח ארצות הברית בשנת [[1946]], אך חזר ל[[אירופה]] בשנת [[1953]], חי ב[[ציריך]] ולימד שם ב[[אוניברסיטה]]. לקראת סוף חייו החל לעסוק יותר ב[[ניצוח]]. הוא זכה ב[[פרס בלצן]] בשנת [[1962]].
שורה 15:
יש הרואים בהינדמית את המלחין המשמעותי ביותר בתקופתו. יצירותיו המוקדמות נכתבו בניב רומנטי מאוחר ובהמשך חיבר יצירות [[אקספרסיוניזם|אקספרסיוניסטיות]], קרובות יותר בסגנונן לזה של [[שנברג]] המוקדם, לפני שפיתח סגנון רזה יותר, מורכב [[קונטרפונקט]]ית, בשנות ה-20, סגנון שחלק מן המאזינים מצאו (ועדיין מוצאים) קשה להבנה. הוא תואר כנאו-קלאסי, אבל שונה מאוד מיצירות של [[איגור סטרווינסקי]], שהוגדרו באותו מונח, כיון שהוא מסתמך יותר על השפה הקונטרפונקטית של [[באך]] מאשר על הצלילות הקלאסית של מוצרט.
 
את הסגנון החדש הזה אפשר לשמוע בסדרת יצירות, "קאמרמוזיק" ([[מוזיקה קאמרית]]), שכתב בין [[1922]] ל-[[1927]]. כל אחת מן היצירות האלה כתובה להרכב כלי קטן, שונה, רבים מהם חריגים מאוד. קאמרמוזיק מס' 6, למשל, הוא [[קונצ'רטו]] ל[[ויולהלויולה ד'אמורה]], כלי שלא היה בשימוש נפוץ מאז תקופת ה[[בארוק]], אבל הינדמית עצמו ניגן בו. הוא המשיך לכתוב לקבוצות יוצאות דופן במשך כל ימי חייו, למשל, [[סונאטה]] ל[[קונטרבס]], שכתב בשנת [[1949]].
 
בסביבות שנות ה-30 התחיל הינדמית לכתוב פחות לקבוצות קאמריות ויותר להרכבי [[תזמורת]] גדולים. בשנים [[1933]] עד [[1935]] כתב הינדמית את ה[[אופרה]] שלו, "מאתיס הצייר", המבוססת על חיי ה[[צייר]] [[מאתיאס גרינוואלד]]. כמו רבות מיצירותיו של הינדמית, היא מכובדת בחוגים מוזיקליים אך אינה פופולרית בציבור הרחב, וכמעט אין מעלים אותה על הבמה. היא משלבת את הנאו-קלאסיקה של היצירות המוקדמות עם שירי עם. הינדמית הפך חלקים מן האופרה הזו ל[[סימפוניה]] שכולה אינסטרומנטלית (שגם היא נקראת "מאתיס הצייר") והיא אחת מיצירותיו המבוצעות בתדירות הגבוהה ביותר.
[[קובץ:Paul Hindemith USA.jpg|ממוזער|פאול הינדמית בארצות הברית]]
הינדמית, בדומה ל[[קורט וייל]] ו[[ארנסט קרנק]], כתב "גבראוכמוזיק", מוזיקה תועלתית, שנועדה לשמש לתכלית חברתית או פוליטית ובמקרים רבים מיועדת לנגינה על ידי חובבים. ההשראה לתפיסה זו באה מ[[ברטולד ברכט]]. דוגמה לכך היא ה"טראוארמוזיק" (מוזיקה לקבורה), שנכתבה בשנת [[1936]]. הינדמית הכין קונצרט בשביל ה-][[BBC]] כששמע בחדשות על מותו של ג'ורג' החמישי. הוא כתב בחיפזון את היצירה הזאת לויולה סולו ותזמורת מיתרים, לציון האירוע, וביצוע הבכורה היה בו ביום. הינדמית הסתייג לאחר מכן מן המונח Gebrouchmusik בטענה, שזה מונח מטעה.
]כששמע בחדשות על מותו של ג'ורג' החמישי. הוא כתב בחיפזון את היצירה הזאת לויולה סולו ותזמורת מיתרים, לציון האירוע, וביצוע הבכורה היה בו ביום. הינדמית הסתייג לאחר מכן מן המונח Gebrouchmusik בטענה, שזה מונח מטעה.
 
בסוף שנות ה-30 כתב הינדמית ספר עיוני בשם "אמנות הקומפוזיציה המוזיקלית", שבו הוא מדרג את כל המרווחים המוזיקליים מן הקונסוננטי ביותר עד לדיסוננטי ביותר. הספר גולל את טכניקת היצירה שהינדמית נקט בה בשנות ה-30 והמשיך בה עד סוף חייו, והוסיף לשם שיצא לו כמלחין מעניין מבחינה תאורטית, אך לוקה בחסר בכל הנוגע לעניין רגשי. יצירתו לפסנתר מראשית שנות ה-40, "לודוס טונאליס", מחזקת, לדעת רבים, את ההשקפה הזאת. היא כוללת שתים-עשרה פוגות, בדרכו של [[יוהאן סבסטיאן באך]], מחוברות ביניהן באינטרלוד, שבמהלכו עוברת המוזיקה מן הסולם של הפוגה האחרונה לזה של הפוגה הבאה.
 
היצירה הפופולרית ביותר של הינדמית, הן בהקלטה והן באולם הקונצרטים, היא מן הסתם "מטאמורפוזות סימפוניות על נושאים של [[קרל מריה פון ובר]]", שנכתבה בשנת [[1943]]. היא לוקחת מלודיות מיצירות שונות של [[קרל מריה פון ובר|ובר]], בעיקר דואטים לפסנתר, אבל גם מלודיה מתוך הפתיחה למוזיקה התוכניתית שלו ל"טוראנדוט", ומשנה ומעבדת אותן כך, שכל פרק מבוסס על נושא אחד.
 
בשנת [[1951]] השלים הינדמית את הסימפוניה בסי במול מז'ור. היצירה, לתזמורת קונצרטים קטנה, נכתבה לאירוע שבו ניצח כאורח על תזמורת של צבא ארצות הברית, Pershing's Own. היצירה אופיינית ליצירותיו המאוחרות, בהציגה שורות קונטרפונקטיות חזקות מתחילתה ועד סופה, והיא [[אבן פינה]] ברפרטואר של התזמורת.
שורה 37 ⟵ 36:
* טראוארמוזיק
* קאמרמוזיק
* [[סונאטה]] לחלילל[[חליל צד|חליל]] ופסנתר (1936)
* [[בלט]] "נוביליסימה ויזיונה" (1938)
* סונאטה לבאסוןל[[בסון]] ופסנתר (1938)
* סונאטה ל[[חצוצרה]] ופסנתר (1939)
* סונאטה ל[[קלרנית]]לקלרינט ופסנתר (1939)
* סונאטה ל[[קרן יער|קרן]] אלט (גם לקרן יער או [[סקסופון]] אלט) ופסנתר (1939)
* סונאטה ל[[נבל]] (1939)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/פאול_הינדמית"