בעל קורא – הבדלי גרסאות

נוספו 62 בתים ,  לפני 4 שנים
מ
דיוק
מ
תגית: עריכת קוד מקור 2017
מ (דיוק)
לפי ההלכה ראוי שכל אדם ידע לקרוא ב[[ספר תורה]] ללא טעמים, אך בעקבות ריבוי [[עם הארץ|עמי הארצות]] תיקנו [[חז"ל]] שיהיה בכל [[בית כנסת]] אדם שידע לקרוא בתורה{{דרוש מקור}}.
 
בעבר כל אדם שעלה לתורה היה קורא בעצמו את הקריאה, בדורות מאוחרים התבטל נוהג זה. הרב [[צדקיהאפרים בן אברהםמרגנסבורג]] כתב בחריפות נגד ביטול המנהג, אולם [[רא"ש]] כתב שכדי למנוע מריבות בבית הכנסת רשאים שהשליח ציבור יקרא בקול והמברך יקרא בלחש ביחד אתו, כדבריו נוהגים כיום ברוב הקהילות {{הערה| {{שולחן ערוך|אורח חיים|קמא|א}}. ודעת ה[[פרי חדש]] שהמנהג שהחזן קורא אפילו שהעולה בקיא בקריאה}}. ב[[יהדות תימן]] עד היום נוהגים כמנהג הקדום.
 
{{ציטוט|תוכן=ותיפח רוחם של חזנים שהעומד לקרות בתורה מברך לפניה ולאחריה והחזן קורא. ועוד פעמים ששותק הקורא ומברך ברכה לבטלה והציבור לא יצאו ידי קריאת שבעה והחזן מברך ששה [פשיטים] לכבוד התורה והוא קלון התורה ועתיד הקדוש ברוך הוא לפרע ממי שיש בידו למחות ואינו מוחה, ובידי אין למחות כי אומרים מנהג אבותינו תורת משה רבינו כמו שכתבת.|מקור=הרב [[אפרים מרגנסבורג]] מובא בספר [[שבלי הלקט]] סימן לה|אנגלית=}}
 
[[ספר תורה|ספר התורה]] המשמש לקריאה בתורה מכיל את הטקסט ב[[כתיב חסר]], ללא סימני [[ניקוד]] וללא [[טעמי המקרא]], הקובעים את ההפסקות בקריאה (בדומה ל[[פיסוק]]), ואת נעימת הקריאה. מצב זה הופך את פעולת הקריאה בתורה לפעולה לא פשוטה, שלא די בידיעת [[קריאה]] כדי לעשותה, ונדרשים מומחיות ואימון, שהרוכש אותם קרוי "בעל קורא".