בעל קורא – הבדלי גרסאות

בעבר כל אדם שעלה לתורה היה קורא בעצמו את הקריאה, בדורות מאוחרים התבטל נוהג זה. הרב [[צדקיהאפרים בן אברהםמרגנסבורג]] כתב בחריפות נגד ביטול המנהג, אולם [[רא"ש]] כתב שכדי למנוע מריבות בבית הכנסת רשאים שהשליח ציבור יקרא בקול והמברך יקרא בלחש ביחד אתו, כדבריו נוהגים כיום ברוב הקהילות {{הערה| {{שולחן ערוך|אורח חיים|קמא|א}}. ודעת ה[[פרי חדש]] שהמנהג שהחזן קורא אפילו שהעולה בקיא בקריאה}}. ב[[יהדות תימן]] עד היום נוהגים כמנהג הקדום.

{{ציטוט|תוכן=ותיפח רוחם של חזנים שהעומד לקרות בתורה מברך לפניה ולאחריה והחזן קורא. ועוד פעמים ששותק הקורא ומברך ברכה לבטלה והציבור לא יצאו ידי קריאת שבעה והחזן מברך ששה [פשיטים] לכבוד התורה והוא קלון התורה ועתיד הקדוש ברוך הוא לפרע ממי שיש בידו למחות ואינו מוחה, ובידי אין למחות כי אומרים מנהג אבותינו תורת משה רבינו כמו שכתבת.|מקור=הרב [[אפרים מרגנסבורג]] מובא בספר [[שבלי הלקט]] סימן לה|אנגלית=}}