משה ברמן – הבדלי גרסאות

משה ברמן נולד בחצי האי קרים ש[[האימפריה הרוסית|באימפריה הרוסית]] למשפחה ציונית שעסקה ב[[חקלאות]], שהאמינו שאקלימה של ארץ ישראל דומה לאקלימה של קרים וכי הם מכשירים עצמם לעלייה ולעבודת האדמה בארץ הקודש. הוא למד [[אגרונומיה]] ב[[ברלין]] ושם הכיר בשנת 1900 את [[אוטו ורבורג|אוטו ורבורג,]] שבדק באותה העת אפשרויות של התיישבות יהודית ברחבי [[האימפריה העות'מאנית|האימפריה העות'ומנית]], ובין היתר גידול כותנה באסיה הקטנה והקמת מושבה יהודית, בשם "[[מסילה חדשה]]" ליד [[קונסטנטינופול|קושטא]], שתהווה תחנת מעבר והכשרה של עולים ל[[ארץ ישראל]]. עם סיום לימודיו עבד ברמן במושבה זו כשנתיים, ולאחר מכן עלה לארץ ישראל בהשפעת גיסו, האגרונום ד"ר [[זליג סוסקין|זליג סוסקין,]] שעלה לארץ ב-1896. סוסקין יחד עם האגרונום [[אהרן אהרנסון|אהרון אהרונוסון]] והמהנדס [[יוסף טריידל]] הקימו חברה לייעוץ ותכנון חקלאי ליזמים שרצו לכונן משקים ומטעים בארץ.<ref name=":2" />{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=יעקב גולדשטיין|שם="חצר כנרת" בתוך|כתב עת=הכנרת וסביבתה (ערכו מוקי צור, גבריאל ברקאי ואלי שילר)|מו"ל=ירושלים: הוצאת אריאל|שנת הוצאה=מרס 1999|עמ=106}}}}

ברמן היטיבעלה להכירלארץ אתבשנת הארץ1905 ואתומונה נתוניהכמומחה החקלאייםלחקלאות והיהכחבר קשורב"וועדה להסתדרותלחקר פלשתינה" שהקימה ההסתדרות הציונית. העיסוק המרכזי של הוועדה היה להעלות מאזהצעות 1905לגבי הקמת חוות לימוד באדמות דלייקה אום ג'וני.<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://www.ybz.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/Article_19.6.pdf|הכותב=מרגלית שילה|כותרת=התכניות להקמת חוות-הלימוד החקלאית הציונית הראשונה והביקורת עליהן|אתר=www.ybz.org.il|תאריך=קתדרה 19, אפריל 1981}}</ref> ברמן היה גבה קומה, אמיץ לב, בעל הופעה אישית מרשימה ובעל כישרון לכבוש נפשות, בעל כושר שכנוע רב וידע להטות אנשים לצידו, ולו לזמן קצר.{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=[[מרגלית שילה]]|שם=חוות הלימוד של המשרד הארץ-ישראלי 1908–1914|מקום הוצאה=[[ירושלים]]|מו"ל=[[האוניברסיטה העברית]], החוג להיסטוריה של עם ישראל|שנת הוצאה=תשל"ז|עמ=91}}}} תכונות אלה עזרו לו כאשר ייצג בשנת [[1905]] את [[בנק אנגלו-פלשתינה]] בעסקה לרכישת אדמות [[אום ג'וני|דלייקה אום-ג'וני]], אשר ביצע [[חיים קלווריסקי]] עבור [[יק"א]].{{הערה|שם=הערה מספר 20170628044253:0|{{צ-ספר|מחבר=מרדכי נאור|שם=כנרת החווה והחצר|מו"ל=ספריית יהודה דקל|שנת הוצאה=|עמ=54-53}}}}

אדמות [[אום ג'וני|דלייקה אום-ג'וני]] נקנו בשנת 1905 על ידי [[קרן קיימת לישראל|הקרן הקיימת]] בשיתוף עם יק "א בתיווכו של [[חיים מרגליות קלווריסקי|חיים קלווריסקי]] ובנוכחות ברמן שייצג בעסקה את [[בנק אנגלו-פלשתינה|בנק אנגלו-פלשתינה.{{הערה|שם=הערה מספר 20170628044253:0|{{צ-ספר|מחבר=מרדכי נאור|שם=כנרת החווה והחצר|מו"ל=ספריית יהודה דקל|שנת הוצאה=|עמ=54-53}}}}]] ה[[הסתדרות ציונית|הסתדרות הציונית]] חיפשה חוכרים יהודים לאדמות שרכשה במשך שנתיים, אך לא מצאה ולכן החכירה את השטח לערבים. זאת בגלל חוק עות'ומני, שאדמותלפיו אדמות שלא מעובדות במשך שלוש שנים עוברות לשלטון. [[קרן קיימת לישראל|הקרן הקיימת]] החכירה בינואר [[1908]] את אדמות דלייקה אום ג'וני לחברת [[הכשרת הישוב]] שהוקמה באותה העת. הכשרת הישוב וארתור רופין החליטו להקים במקום חוות לימוד. אחד השיקולים לקביעת מיקום החווה היה הימצאותו של ח'אן הרוס חלקית במקום, שמנע את הטורח להשיג רישיון בנייה מהשלטונות. השגת רישיון זה גרמה בדרך כלל לקשיים רבים להתיישבות היהודית ולא תמיד הוכתרה בהצלחה.{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=מרגלית שילה|שם=חוות הלימוד של המשרד הארץ-ישראלי 1908–1914|מקום הוצאה=ירושלים|מו"ל=[[האוניברסיטה העברית]], החוג להיסטוריה של עם ישראל|שנת הוצאה=תשל"ז|עמ=37-35}}}}<ref name=":4">{{צ-ספר|מחבר=יעקב גולדשטיין "חצר כנרת", בתוך|שם=הכנרת וסביבתה, בעריכת מוקי בצר, גבריאל ברקאי ואלי שילר|מו"ל=אריאל, ירושלים|שנת הוצאה=1999|עמ=106}}</ref>