ויקיפדיה

משה ברמן – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
שורה 21:
משה ברמן נולד בחצי האי קרים ש[[האימפריה הרוסית|באימפריה הרוסית]] למשפחה ציונית שעסקה ב[[חקלאות]], שהאמינו שאקלימה של ארץ ישראל דומה לאקלימה של קרים וכי הם מכשירים עצמם לעלייה ולעבודת האדמה בארץ הקודש. הוא למד [[אגרונומיה]] ב[[ברלין]] ושם הכיר בשנת 1900 את [[אוטו ורבורג|אוטו ורבורג,]] שבדק באותה העת אפשרויות של התיישבות יהודית ברחבי [[האימפריה העות'מאנית|האימפריה העות'ומנית]], ובין היתר גידול כותנה באסיה הקטנה והקמת מושבה יהודית, בשם "[[מסילה חדשה]]" ליד [[קונסטנטינופול|קושטא]], שתהווה תחנת מעבר והכשרה של עולים ל[[ארץ ישראל]]. עם סיום לימודיו עבד ברמן במושבה זו כשנתיים, ולאחר מכן עלה לארץ ישראל בהשפעת גיסו, האגרונום ד"ר [[זליג סוסקין|זליג סוסקין,]] שעלה לארץ ב-1896.<ref name=":2" />{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=יעקב גולדשטיין|שם="חצר כנרת" בתוך|כתב עת=הכנרת וסביבתה (ערכו מוקי צור, גבריאל ברקאי ואלי שילר)|מו"ל=ירושלים: הוצאת אריאל|שנת הוצאה=מרס 1999|עמ=106}}}}
 
ברמן עלה לארץ בשנת 1905 ומונה כמומחה לחקלאות כחבר ב"וועדה לחקר פלשתינה" שהקימה ההסתדרות הציונית. העיסוק המרכזי של הוועדה היה להעלות הצעות לגבי הקמת חוות לימוד באדמות דלייקה אום ג'וני.<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://www.ybz.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/Article_19.6.pdf|הכותב=מרגלית שילה|כותרת=התכניות להקמת חוות-הלימוד החקלאית הציונית הראשונה והביקורת עליהן|אתר=www.ybz.org.il|תאריך=קתדרה 19, אפריל 1981}}</ref> ברמן היה גבה קומה, אמיץ לב, בעל הופעה אישית מרשימה ובעל כישרון לכבוש נפשות, בעל כושר שכנוע רב וידע להטות אנשים לצידו, ולו לזמן קצר.{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=[[מרגלית שילה]]|שם=חוות הלימוד של המשרד הארץ-ישראלי 1908–1914|מקום הוצאה=[[ירושלים]]|מו"ל=[[האוניברסיטה העברית]], החוג להיסטוריה של עם ישראל|שנת הוצאה=תשל"ז|עמ=91}}}}
 
בשנת תרס"ח ([[1908]]) מינה רופין את ברמן כאחראי על הקמת [[משתלה]] בלוד לנטיעת [[יער חולדה|יער הרצל]] על אדמות [[קק"ל]] ב[[בן שמן]] והוא הזמין פועלים [[ערבים]] לנטוע שתילי [[זיתים]]. נטיעת יער על שמו של הרצל על ידי פועלים ערבים עוררה התמרמרות בקרב פועלים יהודים. ברמן טען שלא השיג פועלים יהודים. לאחר משא ומתן בין ברמן לפועלים סוכם על שילוב פועלים יהודים במשתלה, לצד פועלים ערבים. עם זאת, קבוצת פועלים מהמושבות באזור, שהגיעה לביקור במשתלה, התכנסה לאסיפה ובלהט ההתלהבות מספר פועלים עקרו כמחאה את השתילים שנטעו הערבים, וכדי לא לגרום נזק למשתלה נטעו אותם מחדש. אירוע זה של העסקת פועלים ערבים פגע ב[[תדמית]]ו של ברמן בקרב הפועלים בארץ.{{הערה|שם=הערה מספר 20170628044253:0}}{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=י' בלוך|שם="מראשית כנרת ודגניה" בתוך|כתב עת=ספר העלייה השנייה (ערכה ברכה חבס, בהשתתפות אליעזר שוחט)|עמ=403|מו"ל=תל אביב: הוצאת עם עובד|שנת הוצאה=תש"ז}}}}[[קובץ:Berman in Kineret.jpg|ממוזער|משה ברמן (שני משמאל) עם ראשוני חוות כנרת]]▼
אדמות [[אום ג'וני|דלייקה אום-ג'וני]] נקנו בשנת 1905 על ידי [[קרן קיימת לישראל|הקרן הקיימת]] בשיתוף עם יק "א בתיווכו של [[חיים מרגליות קלווריסקי|חיים קלווריסקי]] ובנוכחות ברמן שייצג בעסקה את [[בנק אנגלו-פלשתינה|בנק אנגלו-פלשתינה.]][[משה ברמן#cite note-.D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.94 .D7.9E.D7.A1.D7.A4.D7.A8 20170628044253:0-5|<span class="mw-reflink-text">[5]</span>]] ה[[הסתדרות ציונית|הסתדרות הציונית]] חיפשה חוכרים יהודים לאדמות שרכשה במשך שנתיים, אך לא מצאה ולכן החכירה את השטח לערבים. זאת בגלל חוק עות'ומני, לפיו אדמות שלא מעובדות במשך שלוש שנים עוברות לשלטון. [[קרן קיימת לישראל|הקרן הקיימת]] החכירה בינואר [[1908]] את אדמות דלייקה אום ג'וני לחברת [[הכשרת הישוב]] שהוקמה באותה העת. הכשרת הישוב וארתור רופין החליטו להקים במקום חוות לימוד. אחד השיקולים לקביעת מיקום החווה היה הימצאותו של ח'אן הרוס חלקית במקום, שמנע את הטורח להשיג רישיון בנייה מהשלטונות. השגת רישיון זה גרמה בדרך כלל לקשיים רבים להתיישבות היהודית ולא תמיד הוכתרה בהצלחה.{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=מרגלית שילה|שם=חוות הלימוד של המשרד הארץ-ישראלי 1908–1914|מקום הוצאה=ירושלים|מו"ל=[[האוניברסיטה העברית]], החוג להיסטוריה של עם ישראל|שנת הוצאה=תשל"ז|עמ=37-35}}}}<ref name=":4">{{צ-ספר|מחבר=יעקב גולדשטיין "חצר כנרת", בתוך|שם=הכנרת וסביבתה, בעריכת מוקי בצר, גבריאל ברקאי ואלי שילר|מו"ל=אריאל, ירושלים|שנת הוצאה=1999|עמ=106}}</ref>▼
 
▲בשנת תרס"ח ([[1908]]) מינה רופין את ברמן כאחראי על הקמת [[משתלה]] בלוד לנטיעת [[יער חולדה|יער הרצל]] על אדמות [[קק"ל]] ב[[בן שמן]] והוא הזמין פועלים [[ערבים]] לנטוע שתילי [[זיתים]]. נטיעת יער על שמו של הרצל על ידי פועלים ערבים עוררה התמרמרות בקרב פועלים יהודים. ברמן טען שלא השיג פועלים יהודים. לאחר משא ומתן בין ברמן לפועלים סוכם על שילוב פועלים יהודים במשתלה, לצד פועלים ערבים. עם זאת, קבוצת פועלים מהמושבות באזור, שהגיעה לביקור במשתלה, התכנסה לאסיפה ובלהט ההתלהבות מספר פועלים עקרו כמחאה את השתילים שנטעו הערבים, וכדי לא לגרום נזק למשתלה נטעו אותם מחדש. אירוע זה של העסקת פועלים ערבים פגע ב[[תדמית]]ו של ברמן בקרב הפועלים בארץ.{{הערה|שם=הערה מספר 20170628044253:0}}{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=י' בלוך|שם="מראשית כנרת ודגניה" בתוך|כתב עת=ספר העלייה השנייה (ערכה ברכה חבס, בהשתתפות אליעזר שוחט)|עמ=403|מו"ל=תל אביב: הוצאת עם עובד|שנת הוצאה=תש"ז}}}}
[[קובץ:Berman in Kineret.jpg|ממוזער|משה ברמן (שני משמאל) עם ראשוני חוות כנרת]]
 
== הרעיון של הקמת חוות כנרת ==
אדמות [[אום ג'וני|דלייקה אום-ג'וני]] נקנו בשנת 1905 על ידי [[קרן קיימת לישראל|הקרן הקיימת]], בשיתוף עם [[יק"א]] בתיווכו של [[חיים מרגליות קלווריסקי|חיים קלווריסקי]] ובנוכחות ברמן, שייצג בעסקה את [[בנק אנגלו-פלשתינה|בנק אנגלו-פלשתינה.]][[משה ברמן#cite note-.D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.94 .D7.9E.D7.A1.D7.A4.D7.A8 20170628044253:0-5|<span class="mw-reflink-text">[5]</span>]] ה[[הסתדרות ציונית|הסתדרות הציונית]] חיפשה במשך שנתיים חוכרים יהודים לאדמות שרכשה אך לא מצאה. כדי למנוע את העברת האדמות לשלטון - קבע חוק שאדמות שלא מעובדות במשך שלוש שנים עוברות לשלטון - היא החכירה את השטח לערבים - מהלך עורר תרעומת בציבור היהודי. [[קרן קיימת לישראל|הקרן הקיימת]] החכירה בינואר [[1908]] את אדמות דלייקה אום ג'וני לחברת [[הכשרת הישוב]] שהוקמה באותה העת.
[[חוות כנרת]] הוקמה על אדמות דלייקה, כחוות לימוד להכשרה כפועלים בחקלאות. מטרות החווה הייתה להדריך את הפועלים בשנים הראשונות לעבודתם: להרגיל אותם לאקלים ולאדמה וללמד אותם שיטות עבודה מודרניות, לשלם להם שכר כדי שירגישו שותפים ויוכלו בהמשך לרכוש בהמות וזרעים, לחכור או לקנות בתשלומים אדמה וכך יהפכו לאיכרים עצמאים.<ref>{{צ-ספר|מחבר=מרגלית שילה|שם=חוות הלימוד של המשרד הארץ-ישראלי 1914-1908|מו"ל=עבודת הסמכה, האוניברסיטה העברית, החוג להיסטוריה של עם ישראל|שנת הוצאה=ירושלים, תשרי תשל"ז|עמ=60-28}}</ref> ▼
 
המוסדות הציוניים עסקו במהלך 1908-1906 בבדיקת האפשרויות ליישובן של אדמות דלייקה אום ג'וני. כחבר מומחה ב"וועדה לחקר פלשתינה" העלה ברמן ב-1906 הצעה להקים חוות לימוד באדמות דלייקה אום ג'וני. הוא הכיר היטב את המקום ונעשו בו תצפיות [[מטאורולוגיה|מטאורולוגיות]].<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://www.ybz.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/Article_19.6.pdf|הכותב=מרגלית שילה|כותרת=התכניות להקמת חוות-הלימוד החקלאית הציונית הראשונה והביקורת עליהן|אתר=www.ybz.org.il|תאריך=קתדרה 19, אפריל 1981}}</ref> הוא הציע תכנית כלכלית מפורטת לעיבוד חקלאי של קרקעות דלייקה בידי פועלים -תוכנית שעוררה ביקורת מצד גורמים רבים
 
▲אדמותלאור [[אום ג'וני|דלייקה אום-ג'וני]] נקנו בשנת 1905 על ידי [[קרן קיימת לישראל|הקרן הקיימת]] בשיתוף עם יק "א בתיווכוהמלצותיו של [[חיים מרגליות קלווריסקי|חיים קלווריסקי]] ובנוכחות ברמן שייצג בעסקה את [[בנק אנגלו-פלשתינה|בנק אנגלו-פלשתינה.]][[משה ברמן#cite note-.D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.94 .D7.9E.D7.A1.D7.A4.D7.A8 20170628044253:0-5|<span class="mw-reflink-text">[5]</span>]] ה[[הסתדרות ציונית|הסתדרות הציונית]] חיפשה חוכרים יהודים לאדמות שרכשה במשך שנתיים, אך לא מצאה ולכן החכירה את השטח לערבים. זאת בגלל חוק עות'ומני, לפיו אדמות שלא מעובדות במשך שלוש שנים עוברות לשלטון. [[קרן קיימת לישראל|הקרן הקיימת]] החכירה בינואר [[1908]] את אדמות דלייקה אום ג'וני לחברת [[הכשרת הישוב]] שהוקמה באותה העת.החליטו הכשרת הישוב וארתור רופין החליטו להקים במקום חוות לימוד. אחד השיקולים לקביעת מיקום החווה היה הימצאותו של ח'אן הרוס חלקית במקום, שמנע את הטורח להשיג רישיון בנייה מהשלטונות. השגת רישיון זה גרמה בדרך כלל לקשיים רבים להתיישבות היהודית ולא תמיד הוכתרה בהצלחה.{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=מרגלית שילה|שם=חוות הלימוד של המשרד הארץ-ישראלי 1908–1914|מקום הוצאה=ירושלים|מו"ל=[[האוניברסיטה העברית]], החוג להיסטוריה של עם ישראל|שנת הוצאה=תשל"ז|עמ=37-35}}}}<ref name=":4">{{צ-ספר|מחבר=יעקב גולדשטיין "חצר כנרת", בתוך|שם=הכנרת וסביבתה, בעריכת מוקי בצר, גבריאל ברקאי ואלי שילר|מו"ל=אריאל, ירושלים|שנת הוצאה=1999|עמ=106}}</ref>
 
▲[[חוות כנרת]] הוקמה על אדמות דלייקה, כחוות לימוד להכשרה כפועלים בחקלאות. מטרות החווהמטרתה הייתה להדריך את הפועלים בשנים הראשונות לעבודתם: להרגיל אותם לאקלים ולאדמה וללמד אותם שיטות עבודה מודרניות, לשלם להם שכר כדי שירגישו שותפים ויוכלו בהמשך לרכוש בהמות וזרעים, לחכור או לקנות בתשלומים אדמה וכך יהפכו לאיכרים עצמאים.<ref>{{צ-ספר|מחבר=מרגלית שילה|שם=חוות הלימוד של המשרד הארץ-ישראלי 1914-1908|מו"ל=עבודת הסמכה, האוניברסיטה העברית, החוג להיסטוריה של עם ישראל|שנת הוצאה=ירושלים, תשרי תשל"ז|עמ=60-28}}</ref><ref>{{צ-ספר|מחבר=מרגלית שילה|שם=|מו"ל=|שנת הוצאה=|עמ=60-28}}</ref>
 
== ברמן כמנהל העבודה בחווה בשנת 1908 ==
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/משה_ברמן"