וידאו ארט – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט החלפות: דיגיטלי |
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט החלפות: דיגיטליים |
||
שורה 1:
[[קובץ:Electrinic Superhighway.jpg|ממוזער|שמאל|250px|"'''אוטוסטרדה אלקטרונית'''" ([[1995]]), [[מיצב]]-וידאו מאת [[נאם ג'ון פייק]]. מוניטורים, פסקול ואורות ניאון בצורת מפת [[ארצות הברית]].]]
'''וידאו ארט''' (ב[[אנגלית]]: '''Video Art''' - אמנות וידאו) הוא תחום ב[[אמנות]] המשתמש בדימויים
מדיום הווידאו ארט מופיע במגוון צורות תצוגה. פעמים רבות מהווה אופן התצוגה של הווידאו חלק משמעותי מן האמירה האמנותית של היוצר. ישנן עבודות וידאו ארט המוצגות כ[[מיצב]] בחלל, כחלק ממערך פיסולי נרחב יותר, ואילו אחרות מוצגות כסרט קולנוע המוקרן באמצעים שונים כגון [[מקרן וידאו]], או באמצעות [[טלוויזיה]] ומוניטורים מסוגים שונים.
שורה 11:
הדימוי המתקבל מן ה"סריקה" של המצלמה את האובייקט הממשי ושל העין את הדימוי המוקרן, מורכב מיחידות מידע ([[פיקסל]]) אשר מבטלות את ההתייחסות הישירה של הגוף אל חלל, כלומר את ההתבוננות הישירה בחלל. במקום התבוננות באובייקט חומרי וממשי (כגון [[פסל (יצירה)|פסל]] או [[ציור]]), מתבונן האדם בדימוי המוקרן על גבי [[רשתית]] ה[[עין]]. במצב זה, טוען ויריליו נוצרת גם התייחסות חדשה אל מימד הזמן, אשר הופך להיות לבלתי רציף, לחסר קוהרנטיות ומוכפף רק לאופן הקליטה על גבי [[רשתית]] ה[[עין]].{{הערה|1=ויריליו, פול, '''המרחב הביקורתי''', רסלינג, תל אביב, 2006, עמ' 44-48. }}
אופן צפייה חדש זה ביצירת האמנות היווה מוקד לחשיבה אסתטית במהלך [[המאה ה-20]]. רבים מוצאים את הגותו של ה[[פילוסוף]] ומבקר האמנות [[וולטר בנימין]] כנקודת מוצא מרכזית לחשיבה אודות הדימוי המוקרן. במאמרו "'''[[יצירת האמנות בעידן השיעתוק הטכני]]'''" ([[1936]]-[[1938]]) מציג בנימין את אמנות ה[[אוונגרד]] ה[[מודרניזם|מודרניסטית]], ובראשה ה[[צילום]] וה[[קולנוע]], כחלוצים בניסיון לבטל את ה"הילה" של יצירת האמנות. במקום התעסקות במעמד החברתי שיצרה לעצמה יצירת האמנות - כייצרן של [[בידור]] - מציעה הגותו של בנימין לתפוש את אמנות הקולנוע כאמנות חסרת "מקור", כלומר בעלת הפוטנציאל לייצר עותקים רבים מן היצירה שכל אחד מהם יש מעמד אמנותי זהה.{{הערה|1=לדוגמה - הדפסות של צילום דיגיטלי, עותקים
במאמרה "[[וידאו: האסתטיקה של הנרקיסיות]]" ([[1976]]){{הערה|1=Krauss, Rosalind E., "Video: The Aesthetics of Narcissism", '''October''', spring 1976.}} הציעה חוקרת ומבקרת ה[[אמנות]] [[רוזלינד קראוס]] (Rosalind E. Krauss) לבחון את מדיום הווידאו ארט, ובייחוד קבוצה של עבודות וידאו ארט אמריקאיות משנות השבעים של [[המאה ה-20]], ביחס למימד של "[[מיצג|מיצגיות]]" הקיים בהן. קראוס מוצאת כי ביסודן של עבודות וידאו ארט אלו מתקיים מצב [[פסיכולוגיה|פסיכולוגי]] של [[הפרעת אישיות נרקיסיסטית|נרקיסיזם]]. הווידאו, כציוד טכנולוגי, מייצר מצב בו הגוף המתועד ביצירות ממורכז בין המצלמה לבין מסך הווידאו "המקרין את דימויו של המבצע במיידיות של ראי". מצב זה של "היזון חוזר" יוצר ומאפיין מצב של השתקפות קבועה של המדיום. קראוס מבדילה מצב זה מן הרפלקסביות שבאמנות המודרנית בכך שההשתקפות איננה הניסיון להצביע על הפער שבין אובייקט לסובייקט, אלה מחיקתו לחלוטין.
| |||