קונגרס ברלין – הבדלי גרסאות

לאחר [[מרד אפריל הבולגרי]] ([[1876]]) וניצחונה המכריע של רוסיה [[המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878)|במלחמה העות'מאנית-רוסית (1877-1878)]] הכריחו הרוסים את העות'מאנים לחתום על הסכם כניעה שנודע כ[[חוזה סאן סטפנו]]. לפי החוזה, האימפריה העות'מאנית נאלצה להכיר בעצמאותן של [[מונטנגרו]], [[רומניה]] ו[[סרביה]]. בנוסף הוקמה [[ממלכת בולגריה|נסיכות בולגריה]] והייתה לגרורה של האימפריה הרוסית. למעשה, קבלת ההסכם היווה שחרור כמעט מלא של הבלקן מאת אחזיתהמאחזיתה של האימפריה העות'מאנית שנמשכה מאות שנים והפיכת רוסיה לפטרון של מדינות הבלקן. מעצמות אירופה האחרות התנגדו בתוקף לחוזה סאן סטפנו וקבלת ההגמוניה הרוסית בבלקן כעובדה, כל אחת מהסיבות שלהמסיבותיה. בריטניה לא רצתה ברוסיה חזקה שתאיים על הקולוניות הבריטיות במזרח התיכון ואף איימה במלחמה על רוסיה אם תכבוש את [[קונסטנטינופול]] בירת האימפריה העות'מאנית בזמן המלחמה{{דרוש מקור}}. צרפת פחדה גם היא ממעצמה נוספת באזור הים התיכון שתפגע באינטרסים הצרפתים במזרח התיכון. באותה תקופה התרחש גם מה שנודע כ[[המרוץ לאפריקה]] במסגרתו ניסתה כל אחת מהמעצמות לשלוט על כמה שיותר שטח באפריקה. גם בריטניה וגם צרפת לא רצו שכוחה הגאופוליטי של רוסיה יגדל כך שגם היא בתורה תנסה להקים קולוניות באפריקה.

מעצמה נוספת שלא הייתההיתה מרוצה מחוזה סאן סטפנו היאהיתה האימפריה האוסטרו-הונגרית. בתוך שטחי אוסטרו-הונגריה ישבו סלאבים רבים ולכן הייתה מתיחות מתמדת בין שלטון בית הבסבורג לעמים הסלאבים. שאיפותיה של אוסטרו-הונגריה היו לשלוט על עוד עמים בבלקן וחיזוקולחזק את בית הבסבורג, ואלה עמדו מנגדבסתירה לשאיפותיה של רוסיה לשחרר את העמים הסלאבים ולכן נוצרה מעין יריבות טבעית בין רוסיה לאוסטרו-הונגריה אף על פי ש[[ברית שלושת הקיסרים]] הייתה אמורה ליישב את המחלוקות. לאחר חתימת חוזה סאן סטפנו והחיזוק הצפוי לרוסיה בצורת האחיזה בבלקן, אוסטרו-הונגריה הרגישה מאוימת צבאית ותרבותית. קאנצלר גרמניה באותה עת, [[אוטו פון ביסמרק]], רצה לשמור על ברית שלושת הקיסרים וליישב את הסכסוך בבלקן בין רוסיה לאוסטרו-הונגריה ושאר המעצמות ולכן כינס את קונגרס ברלין ב-13 ביוני 1878.