עקיבא אזולאי – הבדלי גרסאות

'''עקיבא (משה אבנר) אזולאי''' ([[1913]] - [[1984]]) היה איש ציבור ירושלמי, מראשוני הנוטריםה[[נוטרות|נוטרים]] בעיר, איש ארגון [[ההגנה]], סגן ראש העיר ונשיא [[ועד העדה המערבית בירושלים|ועד העדה המערבית]].

בשנת 1921 התייתם מאביו, ובגיל 13 סיים את לימודיו כדי לסייע לאמו בפרנסה. הוא עסק בתיקון פרימוסים ופטיפונים, וכן ניסה לעסוק בנגרות. במקביל התגייס לארגון ההגנה, שהיה אז במחתרת, ותפקידו היה לשמור על ביטחון השכונה. לאחר מאורעות תרפ"ט פונו משפחות העיר העתיקה לבית הספר למל, ששימש כמחנה פליטים. כשהסתמנה רגיעה, ליווה אדם אל ביתו שבעיר העתיקה, כדי להביא ממנו חפצים אל מחנה הפליטים. באמצע הדרך הותקפו על ידי ערבי מקומי, ואזולאי נעץ בו מסמר כהתגוננות. בשל המקרה היה מבוקש על ידי ערביי המקום, ואמו הבריחה אותו למרוקו, שם שהה במשך כשנה וחזר לישראל. עם חזרתו בשנת 1929 חזר שוב לשורות ארגון [[ההגנה]], בו שימש כקשר, ולקח חלק רב בפעילות ההדנה על העיר. במקביל החל לשמש כ[[שרברב]] באזור ירושלים, מיריחו ועד שכם, והצליח בתקופה זו להשיג מידע מודיעיני, ועסק גם ברכישת נשק.

בשנת 1932 נישא לאסתר חרוש, ובשנת 1936 התגייס ל[[נוטרות]]לנוטרות כדי להגן על היישובים העבריים בירושלים, ונמנה עם ראשוני השומרים בעיר. רוב פעילותו כשומר התרכזה סביב ערביי העיר, ולאחר שרכש את אמונם, כינוהו "אבו דאוד", "מוגרבי" ו"איבן אל ערב".