עקיבא אזולאי – הבדלי גרסאות

בשנת [[1921]] [[יתמות|התייתם]] מאביו, ובגיל 13 עזב את לימודיו כדי לסייע לאמו בפרנסה. הוא עסק בתיקון [[פרימוס|פרימוסים]] ו[[פטיפון|פטיפונים]], וכן ניסה לעסוק ב[[נגרות]]. במקביל התגייס לארגון ההגנה, שהיה אז ב[[מחתרת]], ותפקידו היה לשמור על ביטחון השכונה. לאחר [[מאורעות תרפ"ט]] פונו משפחות העיר העתיקה ל[[בית הספר למל]], ששימש כ[[מחנה פליטים]]. כשהסתמנה רגיעה, ליווה אדםפליט שהיה בבית הספר אל ביתו שבעיר העתיקה, כדי להביא ממנו חפצים אל מחנההמחנה הפליטיםהמאולתר. באמצע הדרך הותקפו על ידי ערבי מקומי, ואזולאי נעץ בו מסמר כהתגוננות. בשל המקרה היה מבוקש על ידי ערביי המקום, ואמו הבריחה אותו למרוקו, שם שהה במשך כשנה וחזר לישראל. עם חזרתו לישראל בשנת [[1929]] חזר שוב לשורות ארגון ההגנה, בו שימש כקשר, ולקח חלק רב בפעילות ההדנהההגנה על העיר. במקביל החל לשמש כ[[שרברב]] באזור ירושלים, מיריחומ[[יריחו]] ועד [[שכם]], והצליח בתקופה זו להשיג מידע מודיעיני, ועסק גם ברכישת [[כלי נשק]].

בשנת [[1932]] נישא לאסתר חרוש, ובשנת [[1936]] התגייס לנוטרות כדי להגן על היישובים העבריים בירושלים, ונמנה עם ראשוני השומרים בעיר. רוב פעילותו כשומר התרכזה סביב ערביי העיר, ולאחר שרכש את אמונם, כינוהו "אבו דאוד", "מוגרבי" ו"איבן אל ערב".