היסטוריה של קרואטיה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 119:
בשנת [[1840]], נערך מפקד אוכלוסין [[האימפריה האוסטרית|אוסטרי]] בקרואטיה וסלבוניה, ועל פי המפקד חיו 526,550 תושבים בממלכת קרואטיה, מתוכם 519,426 (98,64%) קרואטים, 3,000 (0,56%) גרמנים, 2,900 (0,55%) סרבים ו-1,3737 (0,19%) יהודים.
 
ב[[שנות ה-40 של המאה ה-19]], התנועה עברה ממטרות תרבותיות להתנגדות לדרישות הפוליטיות ההונגריות. לפי הפקודה המלכותית ב-[[11 בינואר]] [[1843]], שמקורה ב[[קלמנס ונצל פון מטרניך|מטרניך]], נאסר השימוש בסמל התנועה בציבור. הדבר האט את התקדמות התנועה, אך היה כבר מאוחר מדי להפסיק את השינויים החברתיים שהתנועה החלה.
החלה.
 
בבמהלך [[היסטוריה של הונגריה: המהפכה והממלכה הדואלית|מהפכתמהפכות 1848 בהבסבורגבאימפריה האוסטרית]], הבאן הקרואטי [[יוסיף ילצ'יץ']] (''Josip Jelačić'') שיתף פעולה עם האוסטרים בדיכוי [[המרד ההונגרי של 1848|המרד בהונגריה]] על ידי כך שפלש לתוך הונגריה. למרותבנוסף זאתהצליח הבאן ילצ'יץ' לסלק את הצמיתות מקרואטיה, קרואטיהמה נהייתהשגרם נתינהלהקטנת כוחם של ההגמוניהבעלי ההונגריתהאדמות, כשהאימפריהלחלוקת הפכההאדמות למונרכיההחקלאיות הדואליתולצמצום שלהסיכון ל[[האימפריהרעב]]. האוסטרוקרואטים הונגריתרבים החלו [[הגירה|להגר]] ב-לארצות [[1867אמריקה]], מגמה שנמשכה במאה השנים הבאות וגרמה ליצירת [[גלות|פזורה]] קרואטית גדולה.
 
בשנת [[1867]] הושגה [[הפשרה האוסטרו-הונגרית של 1867]], ולפיה הפכה קרואטיה לנחלת כתר הונגרית. בשנת [[1868]] הושגה פשרה בין קרואטיה להונגריה ונחתמה [[הפשרה ההונגרית-קרואטית]], ולפיה אוחדו ממלכות קרואטיה ו[[ממלכת סלבוניה|סלבוניה]] ל[[ממלכת קרואטיה-סלבוניה]]. קרואטיה קיבלה אוטונומיה מסויימת בעניינים מנהליים, חינוכיים, דתיים ומשפטיים, בעוד שהונגריה נשארה אחראית על תחומי החוץ והביטחון.
למרות זאת, הבאן ילצ'יץ' הצליח בכך שסילק את הצמיתות מקרואטיה, מה שגרם לשינויים נוספים בחברה:
כוחם של בעלי האדמות קטן, והאדמות החקלאיות חולקו, לצמצום הסיכון ל[[רעב]]. קרואטים רבים החל [[הגירה|להגר]] לארצות [[אמריקה]], מגמה שתמשך במאה השנים הבאות ותגרום ליצירת [[גלות|פזורה]] קרואטית גדולה.
 
ב-[[1881]], החזית הצבאית פורקה למספר מחוזות אזרחיים. בסוף המאה ה-19 הקרואטים והסרבים הביעו יותר ויותר רצון לעצמאות, ולייסודה של מדינה סלאבית מאוחדת בבלקן המערבי. אמנם דלמטיה וקרואטיה וסלבוניה השתייכו לחלקים שונים של האימפריה, אך הם עמדו, בין השאר, תחת אותו דגל.