מדינת האפיפיור – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←פתיח |
|||
שורה 56:
שורשי התהליך שהביא להקמת מדינת האפיפיור כישות מדינית ריבונית נעוצים ב[[המאה ה-6|מאה ה-6]]. [[האימפריה הביזנטית]] שמרכזה ב[[קונסטנטינופול]] החלה במסע לכיבוש מחדש של נחלות האימפריה הרומית שאבדו במאות הקודמות. מסע הכיבוש הגיע גם לאיטליה וארך עשרות שנים ובמהלכו נחרבו המוסדות המדיניים והכלכליים של חצי האי. כשמסע הכיבוש התקרב לסיומו, פלשו ה[[לומברדים]] לאיטליה מהצפון וכבשו כמעט את כל חצי האי. במאה השביעית היה השלטון הביזנטי מוגבל לרצועת שטח אלכסונית שהשתרעה בין [[ראוונה]], שבה ישב נציג הקיסר הביזנטי, האקסארך, לרומא. כיוון שהשלטון הביזנטי היה מרוכז בקצה הצפון־מזרחי של רצועת שטח זו, נטל לעצמו הבישוף של רומא, כבעל הקרקעות הגדול ביותר והדמות היוקרתית ביותר באיטליה, את הסמכות השלטונית שהביזנטים לא היו מסוגלים לממש באזור שסביב רומא. אומנם, לכאורה נותרו הבישופים של רומא (שעתה החלו להיקרא [[אפיפיור]]ים) נתינים ביזנטיים "דה יורה", אך בפועל הפכה דוכסות רומא, אזור המקביל למחוז [[לאציו]] של ימינו, למדינה עצמאית הנשלטת בידי הכנסייה. בתפקידו כעומד בראש ישות מדינית זו קרא לעצמו האפיפיור בשם נציג "מדינת הרומאים" (Respublica Romanorum).
עצמאותה היחסית של הכנסייה יחד עם התמיכה העממית באפיפיורות באיטליה, אפשרה לאפיפיורים השונים להמרות את פיו של הקיסר הביזנטי. האפיפיור [[גרגוריוס השני]] אף נידה את הקיסר [[לאו השלישי, קיסר האימפריה הביזנטית|לאו השלישי]]. למרות זאת, האפיפיור והאקסרך שיתפו פעולה בניסיון לרסן את כוחם העולה של הלומברדים באיטליה. אבל ככל שהביזנטים נחלשו יותר ויותר החל האפיפיור לקחת על עצמו חלק גדל והולך בהגנת רומא מהלומברדים. בדרך כלל באמצעות [[דיפלומטיה]], איומים, ו[[שוחד]]. למעשה גרמו מאמצי האפיפיור למיקוד עיקר מאמצי הכיבוש הלומברדי נגד האקסארך וראוונה. יש הרואים את ניצני הקמת מדינת האפיפיור בחתימת ההסכם המכונה "מתת סוטרי" בין מלך הלומברדים [[ליותפראנד]] לאפיפיור [[גרגוריוס השני]] בשנת [[728]], שבו אישר ליותפראנד את הרחבת גבולות האזור שבשליטת האפיפיור. יורשו של גרגוריוס השני, [[
=== מתת פפין והאימפריה הרומית הקדושה ===
| |||