פרשת חשבון הדולרים – הבדלי גרסאות

בתחילה, בהתאם להצהרה של לאה רבין שבחשבון היו רק כ-2000 דולר, הוחלט שלא להעביר את הפרשה להליכים משפטיים אלא למפקח על מטבע חוץ{{הערה|{{דבר|יוסף פריאל|המפקח על מטבע חוץ: אטפל בלאה רבין כבכל אזרח אחר|1977/03/16|00108}}; {{דבר||המשך|1977/03/16|00210}}}}. ועדת הכופר החליטה על הטלת קנס מנהלי, גם לאחר שנודע שמן החשבון נמשכו בשלוש השנים שקדמו לפרסום, כאשר נחשף, כעשרים אלף דולר. ועדת הכופר הביאה תקדימים שבהם הוטל כופר גם במקרים שבהם דובר על סכום גבוה משמעותית מ-5000 דולר, כאשר בעלי החשבון היו חולים במחלה קשה וכדומה. [[היועץ המשפטי לממשלה]], [[אהרן ברק]], סבר שאין במקרה של רבין דמיון למקרים האמורים ושלכן הטלת כופר במקרה זה תפגע בשוויון מפני החוק. לימים אמר ברק שבתגובה להצעת שר האוצר, [[יהושע רבינוביץ]], להטיל כופר כדי למנוע את העמדתו של יצחק רבין לדין, אמר ברק שהוא עצמו יעתור לבג"ץ נגד מהלך כזה{{הערה|שם=סגלובנדור|{{הארץ|זאב סגל, אריאל בנדור|האדם הנאור - אהרן ברק, נשיא בית המשפט העליון בדימוס, עושה חשבון נפש|1.1263152|27 במאי 2009}}}}. ברק החליט להעמיד לדין את לאה רבין בלבד, ולפטור את חלקו של יצחק בכופר. לימים נימק ברק את החלטתו: "יצאתי מתוך הנחה שרבין נענש עונש כבד על כך שנאלץ לפרוש מתפקידו. לא היה מקום להענישו פעם נוספת."{{הערה|מתוך הפרק "תורו של רבין מגיע" בתוך '''אהרון ברק ומנעמי שלטון החוק''', עו"ד יוסי דר.}} בתקשורת נטען שברק העמיד את ההתפטרות כדרישה לאי העמדה לדין של [[יצחק רבין]], אולם ברק הכחיש זאת{{הערה|שם=סגלובנדור}}.

 

 

רבין הדגיש לאורך הפרשה כי הוא שותף מלא בחשבון, ובעקבות החלטת היועץ המשפטי לממשלה, הודיע על פרישה ממועמדות לראשות הממשלה{{הערה|{{דבר||רבין פורש מראשות רשימת המערך ולא יכהן כרה"מ|1977/04/08|00107}}}}{{הערה|[[זאב גלילי]], [http://www.zeevgalili.com/?p=244 אהרון ברק כמחולל "המפץ הגדול"], 16 בדצמבר 2005}}. הביוגרף של רבין, [[יוסי גולדשטיין]], כתב שככל הנראה ההחלטה נבעה גם משיקולים פוליטיים. פרשיות השחיתות שנקשרו במערך פגעו פגיעה ניכרת ביוקרתו ורבין העריך שקולות רבים יעברו ממפלגתו ל[[התנועה הדמוקרטית לשינוי|תנועה הדמוקרטית לשינוי]] (ד"ש). מגמה זו התבטאה בסקרים שהתפרסמו בכלי התקשורת. "לא היה סיכוי שהמערך יקבל ביום הבחירות די קולות להקמת קואליציה נוחה, ולעומת זאת היה סיכוי סביר מאוד שלליכוד יהיה קל יותר לאחר הבחירות להרכיב את הממשלה". במובן זה, כותב גולדשטיין, עזרה הפרשה לרבין לגרום לכך שהכישלון בבחירות יירשם על שם יריבו פרס ולא על שמו, ולדעתו רבין התכוון לכך{{הערה|יוסי גולדשטיין, רבין - הביוגרפיה, עמ' 311–313. ראו גם: {{ערוץ7|חגי סגל|יחי ההבדל הקטן|1138|13 בינואר 2003|Articles/Article}}}}.