מלווה בריבית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←יהודים כמלווים בריבית: בקשות מקור |
|||
שורה 8:
במהלך [[ימי הביניים]] ועד ל[[המאה ה-19|מאה ה-19]] עסקו [[יהודים]] רבים בהלוואה בריבית. מאחר שה[[כנסייה]] אסרה על [[נוצרים]] לעסוק בתחום זה, מצאו בו יהודים רבים את פרנסתם. הריבית שהייתה נהוגה על הלוואותיהם הייתה גבוהה מאוד, על מנת לפצות על הסיכון הגדול הכרוך בה, וכן כדי לשלם את המסים הכבדים שהושתו על היהודים בלבד, ולפיכך עוררה בלווים טינה רבה כלפי נושיהם היהודים.
יהודי [[אירופה]] לא נכנסו לעסקי ההלוואה ברבית להמונים מרצונם, אלא נדחקו אליהם שלא בטובתם. עד [[המאה ה-11]], עסקו בעיקר ב[[מסחר]] ונהנו בתחום זה מבלעדיות על פי רוב. אולם החל בתקופה זו, עמדו מול תחרות עזה מצד הסוחרים הנוצריים, אף בתחום הסחר הבינלאומי, שגם בו לא עמדו להם עוד יתרונותיהם של היהודים בתחום ידיעת השפות וקשריהם הטובים עם יהודים תושבי המזרח. מתחריהם הסוחרים ה[[איטליה|איטלקיים]] הנוצרים העמידו ציים, תחנות סחר מסביב ל[[הים התיכון|ים התיכון]] ו[[הון]] עצום, וכך דחקו את היהודים מתחומי המסחר. {{מקור}}
[[המאה ה-12]] הייתה תקופה של פריחה כלכלית ותרבותית, אולם דווקא בה מצאו עצמם היהודים מוגבלים באפשרויות התעסוקה שלהם. מהמסחר נדחקו כאמור, והדרך לתעסוקה כבעלי מלאכה או מקצוע, הייתה חסומה מבפניהם מפני שלא התקבלו כחברים ב[[גילדה|גילדות]] המקצועיות.{{מקור}} גם ב[[אוניברסיטה|אוניברסיטאות]] נאסר עליהם ללמוד. כל שנותר ליהודים היה לפנות להלוואה בריבית, שם הגן עליהם האיסור הכנסייתי, שלא חל עליהם, מתחרות. בתחילה הלוו כספים למלכים ול[[אצולה]] הגבוהה, אולם גם מעיסוק זה נדחקו על ידי הסוחרים האיטלקיים וה[[גרמנים]].{{כלומר?|משפט קודם מציין איסור כנסייתי שהגן מתחרות}} בלית ברירה החלו להלוות כספים ברבית גבוהה לאנשים בעלי הכנסה דלה. עיסוקם זה עורר כלפיהם שנאה עזה, אף בעידודה של הכנסייה, שהוקיעה את ההלוואה בריבית כמעשה נבלה.
הדמות שיילוק, במחזה "[[הסוחר מוונציה]]" של [[ויליאם שייקספיר]], מהווה דוגמה בולטת לסטריאוטיפ שדבק ביהודים מלווי הריבית.
| |||