מייק בורשטיין – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 27:
בשנת [[1954]] עלתה משפחתו ל[[ישראל]] והעלתה את הצגות היידיש שלה, המפורסמת שבהם הייתה "[[חתונה בעיירה]]", פרי עטו של ויליאם סיגל (שמאוחר יותר זכתה גם לעיבוד קולנועי). לטענת בני המשפחה, גורמים שונים בחברה הישראלית של [[שנות החמישים]] התנכלו לתיאטרון היידי{{הערה|1=בסרט "הקומדייאנטים" מספר מייק שתיאטראות לא עבריים שילמו אז יותר מס ושבמהלך אחת ההופעות של המשפחה נופצו חלונות התיאטרון.}}. עקב בעיות כספיות חזרה המשפחה לארצות הברית, ורק בשנת [[1962]] שבה לישראל והעלתה הצגות בסגנון בו התמחתה בחו"ל - מלודרמות אידשאיות פרי עטם של כותבים עממיים. בשנת [[1965]] החליטה המשפחה לנסות ולהעלות הצגה שנכתבה על ידי סופר מוערך. משפחת בורשטיין הציגה את "[[המגילה]]", פרי עטו של [[איציק מאנגר]], ב[[מועדון החמאם]] ב[[יפו]]. לפני הצגת הבכורה, העלתה המשפחה מספר הצגות הרצה מול הקהל הקבוע שלה, אך קהל זה לא התלהב מהתפנית הסיגנונית של המשפחה. בני המשפחה החלו לחשוש שהם יאבדו את פרנסתם אולם בהצגת הבכורה הרישמית האולם היה מלא ונכחו בו שרי הממשלה, הסופר [[איציק מאנגר]] שהגיע לארץ לכבוד האירוע, דמויות מפתח מהתיאטרון הישראלי ועיתונאים רבים. ההצגה זכתה לשבחי הביקורת{{הערה|שם=אורן65|{{דבר|רחל אורן|הטוב שבעונה היה בינוני|1965/09/24|03700}}}} ולפופולריות בקרב הקהל הרחב. הקהל האידשאי הישראלי למד להעריך ולהתגאות בהצגה בעקבות הצלחתה בקרב דוברי העברית. זו הייתה הצגת ה[[יידיש]] בעלת מספר ההופעות הרב ביותר ב[[ישראל]] באותה תקופה (250 הופעות) והיא יצאה גם למסע הופעות בחו"ל שכלל את רובע [[תיאטראות ברודוויי|ברודוויי]] שבניו יורק. מייק בורשטיין סומן על ידי הביקורת ככוכב עולה{{הערה|שם=אורן65}}{{הערה|{{דבר||הינוקא לבית בורשטיין|1966/07/08|02401}}}}.
 
מייק בורנשטיין נחל הצלחה קולנועית לראשונה ב-[[1966]] בסרט "[[שני קוני למל (סרט)|שני קוני למל]]" שהפך אותו לכוכב בישראל. מייק גילם את שתי הדמויות המרכזיות של הסרט במקביל ב[[קומדיה]] של טעויות על רקע העיירה היהודית. פסח גילם בסרט את העגלון של העיירה. הסרט כולל שירים וריקודים וידוע במיוחד שירו של קוני למל "אומרים שאני אינני אני..." בביצועו של בורשטיין. לאחר ההופעה בסרט "שני קונילמל", מיעט מייק להופיע עם בני משפחתו והתרכז בפיתוח קריירה עצמאית. אחותו סוזן נטשה את מקצוע המשחק והוריו חזרו לניו יורק. בסמוך לפרישתם מהעסק המשפחתי, הקימו מייק וסוזן משפחות משלהם. בסרט "הקומדייאנטים", ליליאן טענה כי היא ופסח נאלצו לשוב לניו-יורק משום שהקהל האידשאי הישראלי חדל לקנות כרטיסים להופעות המשפחה מכיוון שמייק וסוזן לא השתתפו בהן יותר. פסח נפטר בניו יורק ב-1986 וליליאן נפטרה ב-[[2005]].
 
===קריירה עצמאית בישראל===