הגנות במשפט הפלילי – הבדלי גרסאות

 

הגנת 'אי-השפיות' קובעת, כי אדם, שבעת המעשה לא היה שפוי בדעתו – בשל מחלה שפגעה ברוחו או בשל ליקוי בכושרו השכלי – והיה חסר יכולת של ממש להבין את אשר הוא עושה או את הפסול שבמעשהו; או להימנע מעשיית המעשה (סעיף 34 ח' לחוק העונשין) – לא יישא אחריות בפלילים.

 

מכאן שלהקמת ההגנה על הנאשם להוכיח 3 תנאים:

*שבעת המעשה היה לא שפוי, מחמת מחלה שפגעה ברוחו או ליקוי בכושרו השכלי;

*שבעת המעשה היה חסר יכולת של ממש להבחין בין אלטרנטיבות;

 

להבדיל מהגנת 'העדר-השליטה' בה מצב הנאשם הוא של "שפוי בהיעדר רצייה" – שיזוכה בדין, מצבו של נאשם בהגנת 'אי-שפיות הדעת' הוא של 'העדר רצייה בהיעדר שפיות' ועל פי חוק [[חולה נפש|חולי הנפש]] {{הבהרה|על איזה חוק מדובר?}} מבצע העבירה יאושפז ב[[בית חולים לחולי נפש]].