סימבה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏מלך האריות: תיקון טעות הקלדה
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה מיישום נייד
שורה 60:
סימבה ניצל במדבר על ידי טימון ופומבה, זוג של סוריקטה וחזיר יבלות. הם מגדלים את סימבה ב[[ג'ונגל]] עד שהוא נהפך למבוגר. יום אחד, לביאה מגיעה לג'ונגל ומנסה להרוג את פומבה. סימבה מגיע להגנת טימון ופומבה ונאבק בלביאה עד שהוא מגלה שהיא נלה. השניים מתאהבים, אף על פי שסימבה מתעקש שהוא לעולם לא יחזור לשטחי התקווה ויעצור את שלטונו של סקאר משום שהוא עדיין מאמין שהוא הרג את אביו, לאכזבתה של נלה. רפיקי מוצא את סימבה ומסביר לו שמופסה עדיין חי. רפיקי מוביל את סימבה לאחו שם רוחו של מופסה מופיעה בעננים. מופסה מסביר שסימבה חייב לחזור הביתה ולתפוס את כס המלוכה. סימבה חוזר לשטחי התקווה, בליווי נלה, טימון ופומבה. הם מוצאים את שטחי התקווה יבשים וצחיחים. בזמן שטימון ופומבה מסיחים את דעת הצבועים ונלה אוספת את הלהקה, סימבה מחפש את סקאר.
 
אחרי שהוא רואה את סקאר מכה את סאראבי, סימבה מתעמת איתו בצוק הגאווההתקווה. סקאר מכריח את סימבה להתוודות על מותו של אביו מול כל הלביאות ומצליח לסימבה כמעט ליפול מהצוק, כשסימבה נאחז בקצות כפותיו. סקאר אוחז את סימבה ולוחש לו שהוא זה שבעצם הרג את מופסה. כועס ביותר, סימבה דוחק את סקאר וגורם לו להתוודות, מה שגורם לקרב להתחיל. ברק מכה באדמה וגורם לשרפה. כשנלה ושאר הלביאות, טימון ופומבה מגרשים את הצבועים, סימבה רודף את סקאר לפסגת צוק התקווה ושם סקאר מתחנן לחייו, אומר שהצבועים היו אחראים למרד. לא משוכנע, סימבה דוחה את תרוציו ומורה לגרושו, בכוונה משתמש במשפט שדודו השתמש בו כשהוא האשים את הגור במוות מופסה. מבויש וכועס, סקאר תוקף את סימבה עד שהאריה הצעיר מצליח לזרוק את סקאר מעבר לקצה הצוק. סקאר לא מת מהנפילה, אבל מוקף בצבועים בהם ניסה לבגוד.
 
עם מותו של סקאר סימבה מטפס על צוק הגאווההתקווה כשגשם מתחיל לרדת ומכבה את השריפה. סימבה שואג למרחבי שטחי התקווה. מאוחר יותר, עם שיקומם של שטחי הגאווההתקווה, רפיקי מרים את גורם החדש של סימבה ונלה לאוויר מעל צוק התקווה בשביל שכל החיות מלמטה יראו.
 
אופיו של סימבה הוא אחד מהדוגמאות הטובות ביותר של דיסני לסיפור התבגרות. כגור, סימבה היה מרוכז בעצמו ואגוצנטרי. הוא רצה להפוך למלך מסיבות אנוכיות, כמו להשיג כוח או לעשות ככל שיעלה על רוחו. עם זאת, כמבוגר, סימבה גודל למלך חזק אבל אדיב, שבעל כוונות טובות ותקווה למשפחתו ולמולדתו.