שירו אישיאי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אחידות במיקום הערות שוליים
שורה 7:
באוקטובר 1940 מונה אישאיי לראש אגף הלוחמה הביולוגית בצבא יפן וקדם לדרגת Surgeon General, נבנה עבורו מתחם ענק בן ששה בנינים ליד העיר [[חרבין]] שהייתה תחת כיבוש יפני ובו החל בניסויים. קרבנות הניסויים היו בעיקר שבוים סיניים אך גם [[קוריאנים]] [[רוסים]] וחיילים מ[[בעלות הברית]] בעת מלחמת העולם השנייה. הניסויים כללו הדבקה במחלות, קטיעת איברים והשתלת איברים במקומם, הקפאת תאים ויצירת נמק, אונס והכרחת הפלות וניתוחים ללא הרדמה. מעריכים כי בין 3,000 ל-12,000 קרבנות מתו שם{{הערה|[http://www.aiipowmia.com/wwii/RL30606ww2.html World War II: The Issue of Compensation by Japan]}}, האנשים סופקו ליחידה על ידי ה[[קמפייטאי]] (המשטרה הצבאית של יפן).
 
לא נותרו ניצולים מיחידת 731. ב-1945, עם התקרבות הצבא האדום לבסיס היחידה, הורה אישאיי על הריגת 150 הניצולים שהיו באותה עת בבסיס היחידה והשמדת מסמכים. אישאי לא הועמד לדין על מעשיו; הוא חתם עם ארצות הברית על הסכם אי-העמדה לדין ו[[חסינות]]וחסינות תמורת שיתוף הממצאים המחקריים והרפואיים יקרי הערך שבידיו. ב-[[6 במאי]] [[1947]] כתב [[דאגלס מקארתור]] ל[[וושינגטון די.סי|וושינגטון]] שניתן להשיג מידע נוסף, אף הצהרות מפי אישיאי עצמו, על ידי הבהרה שהמידע יסווג כמידע מודיעיני ולא ישמש כראיה במשפטי פשעי המלחמה.{{הערה|Gold, עמ' 109.}}.
 
אישאי מכונה לעתים ד"ר [[יוזף מנגלה|מנגלה]] היפני.