|
בישראל מזוהה המונח עם בנימין נתניהו ובמיוחד עם מדיניותו הכלכלית במהלך כהונתו כשר האוצר בממשלת שרון השנייה.
===כשלי השוק הליברלי לפי ההוגים הניאו-ליברליים===
# הגדרת [[זכויות יוצרים|זכויות קניין]].
# מוצרים ציבוריים - מוצרים שכל החברה צריכה, וכולם נהנים ממנה בצורה שווה כגוון: כבישים, גנים, ותשתיות.
# מוצרי ביטחון (משטרה לאכיפת החוק וצבא). שלושת הסעיפים עד כאן זהים ל[[ליברליזם קלאסי|ליברליזם הקלאסי]].
# שיקולים אידיאולוגיים וערכיים – שוק חופשי אמתי מאפשר רכישה של אלכוהול ללא הגבלת גיל. התפיסה הניאו-ליברלית תחוקק חוקים נגד זה מאחר והיא מאמינה בערכים של חינוך ומניעה של התמכרויות. זה בהתאם לערכים והאידאולוגיות של כל חברה ותקופה וזה נתון לשינויים. כך לגבי [[הימורים]], [[עבדות]], [[העסקת ילדים]], ובמקרה של [[מדינת ישראל]] יש את סוגיית המסחר בשבת וגם [[חוק החמץ]].
# החצנות (השפעות חיצוניות) – לדוגמה: חברת סלולר מעוניינת להקים אנטנה על גג בניין ואחד מדיירי הבניין אשר מחזיק בגג רוצה לחתום על העסקה. יש כאן השפעה נרחבת מעבר לשני הצדדים בעסקה (במקרה זה – שאר דיירי הבניין). ליברליזם קלאסי לא יתערב בזה, אבל ניאו-ליברליזם יגרוס שחובה להתחשב גם בכל מי שמושפע.
# [[מונופול|מונופולים]] – ליברליזם קלאסי לא התייחס כלל למונופולים, בעוד שהניאו-ליברליזם מאמין שזה פוגע במחיר, בתחרות וגם וצריך להגביל את זה ([[הרשות להגבלים עסקיים]] לדוגמה).
# הפצת מידע לגבי מוצרים – עד לקראת סוף המאה ה-20, לא היה חובה לרשום על כל מוצר את מחיריו. הניאו-ליברליזם גורס שחובה שתהיה שקיפות מלאה על כל מוצר: ומחירו יהיה גלוי וכל מרכיביו יוצגו על אריזתו.
| 