דברי דוד האחרונים – הבדלי גרסאות

אחרים טוענים שמחבר מתקופה מאוחרת יותר ייחס את השירה לדוד. {{הערה|[[משה צבי סגל]], '''ספרי שמואל''', ירושלים, קרית ספר, 1987, ע"מ שפו}}

השיר בנוי מ[[משל|משלים]] וקיימות [[חזרה (אמצעי ספרותי)|חזרות]] של מילים. מספר מילים מקשרות בין שירה זו ל[[שירת דוד]] המופיעה בפרק הקודם. חלקו השני של השיר אינו מובן ונראה שנפלו בו שיבושים בזמן העריכה. {{הערה|[[שמעון בר אפרת]], '''מקרא לישראל: שמואל ב'''', ירושלים, מאגנס, 1996, ע"מ 253}}

לדעת [[הרמן גונקל]] מזמור זה המופיע בשמואל ב' כ"ג, הוא מזמור מלך אופייני בעל מוטיבים דומים אשר היו מושרים במזרח הקדום. לשיטתו נהגו מלכים באזור מסופוטמיה וישראל לשבח את עצמם בשירים. גונקל מזהה מספר מזמורי מלך בספר [[תהילים]]. בשירים אלה קיימים מספר מוטיבים כמו דברי הלל ושבח למלך הנערץ והגיבור, עוד משבחים את המלך על יראתו כלפי האל, ומברכים אותו במיטב הברכות. בשירים אלו יש הבטחה לנצחוןלניצחון. לדעת גונקל רוב מזמורי המלך, נכתבו בממלכת יהודה, כנראה בזמן חורבן הממלכה. לדעת אחרים נכתבו מזמורים אלו בתקופה שלאחר הגלות, אך דעה זו אינה נתמכת על ידי אלה המשווים מזמורים בעלי אופי דומה, אשר נכתבו על ידי מלכים אחרים מן המזרח הקדום.{{הערה|הרמן גונקל, '''אגדות בראשית: מבוא לספר בראשית''', ירושלים, מוסד ביאליק, 1998, ע"מ 137}}

דימוי המלך כשמש מופיע במזמורים [[שומר|שומריים]]. דוגמאות לכך הן 'המנון לליפית [[עשתר|אשתר]]' : "כשמש יצא, אור הארץ" ושירת [[שולגי]] המדמה עצמו "לשמש המפיצה אור רב על מושבות". בין דימויים אלה המופיעים בשירה מהמזרח הקדום דימיוןדמיון רב לדבריו של דוד בשיר "וּכְאוֹר בֹּקֶר יִזְרַח-שָׁמֶשׁ בֹּקֶר " (שמואל ב' כ"ג, ד').{{הערה|[[משה ויינפלד]], '''הליטורגיה היהודית הקדומה: מהספרות המזמורית ועד לתפילות במגילות קומראן ובספרות חז"ל''', ירושלים, מאגנס, 2004, ע"מ 50}}

שיר זה הוא מעין צוואה של דוד לפני לכתו. הרעיון המרכזי בשיר הוא ששליט צדיק אשר הולך בדרכי ה', מביא עמו ברכה. רעיון זה מובע בשיר, ה' כרת עם [[דוד]] ברית ולמתנגדיו צפוי סוף רע ומר. המחבר מעמיד מול השליט הצדיק וירא האלוהים את האיש הרע ובן הבליעל. {{הערה|[[שמעון בר אפרת]], '''מקרא לישראל: שמואל ב'''', ירושלים, מאגנס, 1996, ע"מ 252}}

נוסחת הפתיחה של השירה אופיינית לכותרות נבואה: " נְאֻם דָּוִד בֶּן-יִשַׁי, וּנְאֻם הַגֶּבֶר הֻקַם עָל--מְשִׁיחַ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, וּנְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל."{{הערה|שמואל ב' כ"ג, א'}} במזמור זה מתאר המחבר המקראי את דוד כ[[נביא]]: "רוּחַ יְהוָה, דִּבֶּר-בִּי; וּמִלָּתוֹ, עַל-לְשׁוֹנִי" (שמואל ב' כ"ג, ב'). {{הערה|[[יאיר זקוביץ]], '''צבת בצבת עשויה: מה בין מדרש פנים - מקראי למדרש חוץ - מקראי''', תל אביב, עם עובד, 2009, ע"מ 34}} דוד מעיד על עצמו כי רוח ה' דיברה בו. התבנית 'נְאֻם' הבאה בפתיחת השיר באה להורות כי דוד הוא הדובר בשיר. המילה " נְאֻם" פירושה דברי [[נבואה]], והיא נוסחת פתיחה המעידה על כך שהדובר נבחר על ידי ה' להעביר את דברו. הדבר מעיד על מעמדו הגבוה של הדובר. כך גם מעיד על עצמו דוד בשירה, בפסוק א': "הֻקַם עָל--מְשִׁיחַ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב", על פי ה', 'הֻקַם' למעמד גבוה. [[רלב"ג]] פירש: "והוא מעלת כיסא המלוכה". במזרח הקדום ייחסו יכולת נבואית לשליט. לדעת [[שמואל אברמסקי]], שירה זו אינה דברי נבואה הבאה להעביר את דברי האל כמנהג הנביאים אלא השראה אשר נחה על דוד, אלא לומר דברים על ייעודו כמלך ועל ההבטחה שניתנה לו מפי ה' על הבטחת שילטונושלטונו לדורי דורות. דברים אלו נמסרו לדוד על ידי [[נתן הנביא]] וזהו אם כן פירוש ההבטחה הבאה בצורת התגלות ה'.{{הערה|[[שמואל אברמסקי]], '''עולם התנ"ך: שמואל ב'''', תל אביב, דודזון עתי, 1993, ע"מ 176.}} מסורת קדומה זו משתקפת במזמור זה, על יכולת נבואית אשר קיימת אצל המנהיג מייחסת את צליחת רוח ה' על דוד גם בסיפור משיחתו המופיע ב{{תנ"ך|שמואל ב|טז}}.{{הערה|יאיר זקוביץ, '''משמיע שלום מבשר טוב : שבעה פרקי חזון לשלום ירושלים''', חיפה, אוניברסיטת חיפה, 2004, ע"מ 81}}

לשון דומה בשירה זו, נוקט הכתוב ב[[תפילת חנה|שירת חנה]] ב{{תנ"ך|שמואל ב|ב}}. ה[[שורש (שפות שמיות)|שורש]] י-ש-ע והמילה 'צוּר' מופיעים בשני הכתובים. השירה הראשונה בספר שמואל היא שירת חנה והשירה החותמת את הספר היא 'דברי דוד האחרונים'. {{הערה|יאיר זקוביץ, '''צבת בצבת עשויה: מה בין מדרש פנים - מקראי למדרש חוץ - מקראי''', תל אביב, עם עובד, 2009, ע"מ 269}}