אלברט בנדורה – הבדלי גרסאות

'''אלברט בנדורה''' (ב[[אנגלית]]: '''Albert Bandura''', נולד ב-[[4 בדצמבר]] [[1925]] ב[[קנדה]]), הוא [[פסיכולוג]] ו[[חוקר]] מרכזי בתחום [[פסיכולוגיה חברתית|הפסיכולוגיה החברתית]]. מהוגי [[תאוריית הלמידה החברתית|תאוריית הלמידה החברתית-קוגניטיבית]] ומושג ה[[מסוגלות עצמית|מסוגלות העצמית]] (self efficacy).

בנדורה הושפע תחילה מעבודתו של [[רוברט סירס]], על הגורמים המקדימים המשפחתיים של [[התנהגות]] חברתית ולמידת [[הזדהות (פסיכולוגיה)|הזדהות]]. מחקריו הראשונים עסקו בתפקידם של מודלים חברתיים ביצירת [[הנעה]] והתנהגות של האדם. בשיתוף עם הדוקטורנט הראשון שלו, [[ריצ'רד וולטרס]], ערך בנדורה מחקרים על [[למידה חברתית]] ועל [[תוקפנות]]. במחקרםהמחקרם הצביעו על תפקידם המכריע של מודלים חברתיים בהשפעה על התנהגות האדם, והובילו לתוכנית מחקר על המנגנון של [[למידה]] מתוך צפייה במודל. בשנים [[1961]]–[[1963]] ערך [[ניסוי]]ים שנודעו בהיסטוריה של הפסיכולוגיה בשם [[ניסוי בנדורה|"ניסויי בובת בובו"]] ("ניסוי בנדורה"), בהם הראה כי ילדים שצפו במבוגר שהכה בובה, נטו בהמשך להכות בובה בעצמם, יותר מאשר ילדים שצפו במבוגר שלא הכה בובה.