היינץ ראו – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ קישור לדף של אריה שרון, הגהה |
מראי מקום |
||
שורה 4:
היינץ נולד ב[[ברלין]] בירת [[הקיסרות הגרמנית]] למשפחה דתית, והיה השני מתוך שמונת ילדי המשפחה, אחיהם של [[ארתור ראו]] ו[[גרדה אוקס]]. שם סיים לימודי נגרות ועיצוב פנים. הוא עזב את גרמניה עם [[עליית הנאצים לשלטון]] ב-[[1933]], ו[[העלייה החמישית|עלה]] ל[[המנדט הבריטי|ארץ ישראל]]. בשנים הראשונות עבר עם האדריכל הנודע [[ריכרד קאופמן]], ולאחר מכן פתח משרד משלו לתכנון אדריכלי בירושלים ב-[[1935]]. עבודותיו הראשונות היו תכנון בתי מגורים פרטיים בירושלים, ב[[תל אביב]] וב[[חיפה]]. ב[[שנות ה-30 של המאה ה-20|שנות ה-30]] ו[[שנות ה-40 של המאה ה-20|ה-40]] היה בין מובילי עקרונות הסגנון הבינלאומי ב[[ירושלים בתקופת המנדט הבריטי|ירושלים המנדטורית]]. הוא נודע בקנאותו לעקרונות המודרניזם ובקפדנותו היתרה על פרטים ועל ביצוע מדוקדק של תוכניותיו, שאותן נהג לשרוף עם סיום הפרויקט. לשיטתו, על הבניין עצמו להוות עדות יחידה לתכנון העומד מאחוריו.
עם הקמת אגף התכנון (1949) מונה ראו ע"י [[אריה שרון]] לראש המחלקה לתכנון יוזם (חטיבה עיקרית לתכנון יוזם, ברמה הארצית והאיזורית), והוא שימש במקביל גם כאחראי המחלקה לעיר ולאזורה של ירושלים. תפקיד מרכזי ובכיר זה ניתן לו חרף העובדה שלא השתייך ל"חוג לרפורמה התיישבותית", אותו חוג וולנטרי שהתווה את הקווים למדיניות התכנונית של מדינת ישראל, כמו מדיניות פיזור האוכלוסיה, איכלוס המדינה ע"פ עקרונות "איזוריים", ייסוד ערים חדשות ועוד. ראו היה חבר באגף בשלוש השנים הראשונות לקיומו (1949-1952), במהלכן היה שותף כמעט בכל ההחלטות והיזמות הקובעות<ref>{{צ-מאמר|מחבר=|שם=|כתב עת=}}</ref>.
ב-[[1949]], כמנהל לשכת התכנון המחוזית, עמד ראו בראש צוות שהכין תוכנית אב לעיר ירושלים, יחד עם האדריכל [[דוד אנטול ברוצקוס]]. התוכנית, שנודעה כ"תוכנית ראו", התייחסה לעיר כיחידה שלמה ולא התחשבה ב[[ירושלים המחולקת|חלוקתה]] בין ישראל ל[[ירדן]] בקווי [[הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות|שביתת הנשק]]. תוכנית ראו הייתה תוכנית רעיונית בלבד ללא תוקף חוקי, אך היא קבעה מספר עקרונות יסוד שהנחו את המשך פיתוחה של העיר. התוכנית אימצה כמה מקווי היסוד של המתכננים הבריטיים של ירושלים, בין היתר את עקרון הבנייה על הגבעות תוך השארת העמקים כשטחים ירוקים, ואת מדיניות הבנייה ב[[אבן ירושלמית|אבן]]. כמו כן קבעה התוכנית את ייעודה של [[גבעת רם]] כמרכז מוסדות השלטון של המדינה. ב-[[1950]] היה היינץ ראו שותף לתכנון [[קמפוס גבעת רם|קמפוס האוניברסיטה העברית]] במקום, יחד עם [[יוסף קלארווין]] ו[[ריכרד קאופמן]].
תרומתו המשמעותית של ראו לתכנון הפיסי של ישראל ניכר, מלבד תכנונה של ירושלים, גם ברעיון להקמת נמל עמוק ים בשפך הסוכריר- הוא נמל אשדוד, והעיר אשדוד שהוקמה סביבו<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://www.archives.gov.il/archives/#/Archive/0b071706800251a3/File/0b071706804d620a|הכותב=משרד הפנים- אגף התכנון|כותרת=אגף התכנון- נמל הדרום אשדוד. סקרים והצעה|אתר=|תאריך=}}</ref>.
ב-[[1954]] חבר אליו האדריכל [[דוד רזניק]], שעבר מ[[תל אביב]] לירושלים, והם הפעילו משרד משותף עד [[1958]]. בין היתר תכנן ראו באותה תקופה כמה ממבני קמפוס [[האוניברסיטה העברית]] ב[[גבעת רם]], הבולט והמפורסם שבהם המבנה ה[[כיפה (מבנה)|כיפתי]]{{הערה|שם=צורה גאומטרית מיוחדת|חתך אנכי קוטרי של כיפת בית הכנסת בגבעת רם הוא ציקלואיד}} של [[בית הכנסת גבעת רם|בית הכנסת]] ([[1956]]) בתכנון משותף של רזניק וראו, על פרויקט זה זכה ב[[פרס רכטר]]. מבנה ראוי לציון נוסף של ראו בקמפוס הוא בניין המכון ל[[מתמטיקה]] ([[1959]]).
| |||