יופי תירוש – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
SCSC (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
שורה 17:
תירוש טוענת כי בשונה מהמשפט הישראלי, יחסו של המשפט האמריקאי לסוגיית ההגנה על מראה חיצוני איננו מספק. לדבריה, שיטת משפט זו נכשלת שוב ושוב בהכרה בצורך לאזן בין אינטרסים של מעבידים או של המדינה לבין אינטרסים של הפרט. טענה זו מפותחת במאמר Adjudicating Appearance.{{הערה|1=[http://yofizohar.files.wordpress.com/2009/02/tirosh-adjudicating-appearance.pdf ''Adjudicating Appearance: From Identity to Personhood''], 19 '''Yale Journal of Law & Feminism''' 49 (2007).}} המאמר מציע למשפט האמריקאי להעדיף את מושג האישיות על מושג הזהות כדי לתת מענה מתאים יותר לרצונם של פרטים לשמור על מראם החיצוני.
 
במאמר "סיפור של אונס, לא יותר",{{הערה|יופי תירוש, [http://yofizohar.files.wordpress.com/2007/02/tirosh-rape-real.pdf "סיפור של אונס, לא יותר": על הפוליטיקה של ייצוג טקסטואלי בע"פ 3031/98 מדינת ישראל נ' דן שבתאי], '''משפטים''' לא(3) (תשס"א), 579}} מנתחת תירוש את הטקסט של [[פסק דין]] שגרתי, שעניינו [[ערעור]] לעונש של אדם ש[[אונס|אנס]] את פרודתואשתו, בזמן שהיו פרודים. מסקנתהתירוש היאמבקרת כיאת הטקסטההבחנה השיפוטיהמוסווית, בונהלטעמה, באופןשעשו בלתיהשופטים מורגשבין הנחות"אונס עלאמיתי" גופם(real השונהrape) לבין "אונס סתם" (simple/date rape) שמוביל למסקנה שאונס בין בני זוג נשואים (פרודים) הוא פחות חמור. בנוסף, תירוש מבקרת את הבניית דמותו של גבריםהאנס ונשים(שהורשע), וכךעל ידי השופטים, באופן שיהיה קשה לתפוס אותו ולהתייחס אליו כאנס ("אורח חיים נורמטיבי ללא רבב" נאמר לגביו) תוך שהם שמים דגש ללא לצורך על אופן השפעת הרשעתו על המשך חייו מבססהתקינים לגיטימציה(במקביל ליחסלהתייחסות מקלהפוכה למעשהלגבי האינוסהקורבן).
 
במאמר "להתיר את הקשירה הפנימית" היא עוסקת במעמדו של האדם השמן בחברה בת ימינו.{{הערה|{{תיאוריה וביקורת1|יופי תירוש|להתיר את הקשירה הפנימית: כתיבה על הגוף השמן בתרבות של רזון|2StCef|32-15|אביב 2008}}|שם = קשירה}} ו-Weighty Speech{{כ}}{{הערה|[http://yofizohar.files.wordpress.com/2007/02/tirosh-weighty-speech.pdf ''Weighty Speech: Addressing Body Size in the Classroom''], 28(3-4) '''Review of Education, Pedagogy And Cultural Studies''' 267-280 (2006).}} במאמרה The Right To be Fat,{{הערה|[http://papers.ssrn.com/sol3/papers.cfm?abstract_id=2145577). The Right to Be Fat], 7 Yale Journal of Health Policy, Law, and Ethics 264}} טוענת תירוש כי היחס המשפט למידות הגוף הוא שאלה של חירות הפרט, ותחום שיש להגן עליו מפני התערבות של המדינה.