סולם (כתב עת) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שינוי שם
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה מיישום נייד
הגהה
שורה 4:
עם הכרזת העצמאות במאי [[1948]] הצטרפו אנשי לח"י אל כוחות [[צה"ל]], ורק ב[[ירושלים]] הוסיפו לפעול כארגון נפרד. ב-[[17 בספטמבר]] 1948 נרצח בירושלים המתווך מטעם [[האו"ם]] [[הרוזן ברנאדוט]] על ידי מתנקשים חברי לח"י. בעקבות ההתנקשות הכריזה [[הממשלה הזמנית]] על לח"י כעל ארגון [[טרור]]. הארגון פוזר, רבים מחבריו נאסרו וראשי הלח"י נידונו למאסר (אך שוחררו מאוחר יותר ב[[חנינה כללית]]). רבים מאנשי הלח"י הצטרפו ל[[תנועת החרות]], אחרים, כ[[נתן ילין-מור]], [[עמוס קינן]] ו[[בועז עברון]] פנו שמאלה, [[יצחק שמיר]] בחר בפעילות ממלכתית במסגרת [[המוסד]].
 
ישראל אלדד, מראשי הלח"י, בחר בפעילות חוץ מפלגתית ובמאי [[1949]] החל להוציא לאור את "סולם", לאחר שהיה מעורב בפעילות כתבי עת דומים שנסגרו כ"מברק" ו"החזית". כתב העת הוגדר כ"ביטאון למחשבת חרות ישראל",ומשנת 1956 "בטאון למחשבת מלכות ישראל" בעקבות הצעת אורי צבי גרינברג. בעיתון התפרסמו ידיעות, מאמרים, קריקטורות ואף יצירות ספרותיות. כלואף גיליוןקריקטורות נפתח בציטוט ממקור עברי המקורב לדעותיו של אלדד, ולאחריו שיר של [[אורי צבי גרינברג]].{{הערה|1=אורן פרסיקו, [http://www.globes.co.il/news/home.aspx?fid=2&did=740825&nagish=1 עיתון לאנשים חושדים], [[גלובס]], 12.11.2003}}
 
מלכות ישראל בעיני אלדד הייתה מדינה יהודית המשתרעתשיונקת כל ערכיה מן היהדות השלמה. מבחינה טריטוריאלית היא משתרעת מן "היאור ועד הפרת". גם כאשר תנועת החירות זנחה בהדרגה את הדרישה לסיפוח הגדה המזרחית של הירדן, היא [[ממלכת ירדן]] למדינת ישראל, המשיך אלדד בביטאונו לדבוק ברעיון המקסימליסטי של גבולות ההבטחה, כלשונו "חזון המלכות", או "חזון המרחב והאדנות". עםהעיתון זאת,הדגיש לעתיםשלא נקטלהשתעבד העיתוןלגוש המערבי, בשנותיוכמו הראשונות, בקוגם פרו-סובייטילמזרחי.
 
בעיני אלדד מהבין הדברים המעכבים שעיכב את מימוש החזון היה מה שהוא כינה "שלטון [[מפא"י]]". איבתו למפא"י ול[[דוד בן-גוריון]] הייתה עזה והוא בחר לכנותה בכינויים בוטים כגון [[סנבלט]]ים.
 
מושא אחר לשנאתלמלחמת סולם הייתה [[גרמניה]]. סולם קרא, בגיליון חשוון תש"י (נובמבר 1949) לנקמה בגרמנים. במילותיו:
איבה עזה רחש הביטאון לערביי ישראל והוא לא ברר במלים וכינה אותם מעל דפי סולם בגיליון של תמוז תש"ט (יוני [[1950]]) כ:
 
{{ציטוט|תוכן="בני נבלוס, שוכבי-את-אתונותיהם" ו"ההמון המזוין באגרופיו ובסרחונו ובקללותיו ובתאוות-בשרים מזרחית".}}
 
מושא אחר לשנאת סולם הייתה [[גרמניה]]. סולם קרא, בגיליון חשוון תש"י (נובמבר 1949) לנקמה בגרמנים. במילותיו:
 
{{ציטוט|תוכן="נאמר בפשטות: היינו רואים בזה צדק מוחלט ובינה אנושית עמוקה אילו נערך טבח טוטאלי על העם הגרמני. ללא כל היסוסים".}}
סולם חיבר את שני מושאישונאי השנאהישראל בכפיפה אחת באומרו בהמשך: {{ציטוט|תוכן="גרמנים וערבים מסתובבים על אדמתנו, בקרבת גופנו אשר את דמו הם שתו... בחסותם של יהודים רקובי-הבינה וחסרי-מצפון של אמת וחסרי רגש צדק של אמת. כי המצפון והצדק האמתיים תובעים בשם העבר ובשם העתיד: שלא ידרוך גרמני ולא ידרוך ערבי על אדמת ישראל".}}
 
באמצע [[שנות החמישים]] כאשר התנהל [[ישראל קסטנר|משפט קסטנר]] בחר סולם כמושא חדש לזעמו את ראש הממשלה [[משה שרת]], אשר ההגנה במשפט ייחסה לו ולהנהגת [[היישוב]] את הפקרת [[יהודים|יהדות]] [[הונגריה]] לידי ה[[נאצים]]. בגיליון טבת תשט"ז (ינואר [[1957]]), עוד לפני הירצחו של קסטנר, נכתב מאמר הנושא את הכותרת "לא יקום דבר שרת. יקום דבר מנין בחורים", ובו הדברים הבאים:
שורה 23 ⟵ 19:
{{ציטוט|תוכן=מי יודע אולי כבר התאסף בשעה בשעה שנכתבות שורות אלה מנין בחורים ישראלים, שהחליטו לשים קץ לאותה הידרדרות שאנו מידרדרים בה שבע שנים תמימות ותהום הכליון קרבה יותר ויותר. מנין בחורים ראשונים ותו לא, אך בעלי שכל ובעלי אומץ...התאספו ויאמרו קצרות "לא יקום ולא יהיה"...האמנם לא ימצא שוב מנין בחורים אשר כאלה, יפים וטהורים ובעלי שכל פשוט ובריא וחופשיים באדמת המולדת הזאת. שאינם רוצים ללכת אחרי אלה המובילים אותם לאושביץ. מעל סולם יעקב זה היונק מדם לוחמי חירות ישראל אני אומר לכם – אם ישכם אי שם מנין בחורי קודש שכאלה – אמרו דברכם והוא יקום.}}
 
כשהועמדו לדין אנשי מחתרת [[מלכות ישראל]] ורוצחיו של ישראל קסטנר, העלתה התביעה במשפטיהם את הטענה כי הושפעו מהכתוב בסולם. אולם אח"כ התברר שהיורה היה דמות מוכרת בש.ב.
 
סולם המשיך להופיע עד לשנת [[1963]].