לוח התקופות בארץ ישראל – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
YMIBleeding (שיחה | תרומות) מ תעזבו אני עשיתי אני אעצב |
YMIBleeding (שיחה | תרומות) מאין תקציר עריכה |
||
שורה 61:
==ברונזה בייניימית==
זמן : 2200 עד 2000<BR>
תקופה זו כמשתמע משמה היא תקופת מעבר בין הברונזה הקדומה לברונזה התיכונה. בסוף תקופת הברונזה הקדומה ניטשו הערים ללא סיבה ברורה וחד משמעית (סברות שונות הן שינויי אקלים , שינוי דמוגראפי של האוכלוסייה, בזיזה חוזרת ונשנית ממצרים ואף התעייפות הערים ממלחמה אחת בשנייה)<BR>
בתקופת הברונזה התיכונה יחזרו שוכני ארץ זו לערים, אך תקופת הברונזה הביינמית מתאפיינת בכך שהאדם לא גר בערים המרכזיות אלא בערי ספר ובחיי נוודות. על רקע היישוב הדל יש לציין את ההתפתחות המטלורוגית בא"י אל תוך ברונזת בדיל וכלי נשק שונים.
===היישוב===
שורה 81:
תקופה זו האחרונה בתקופות הברונזה מסתמנת בעלייתה המחודשת של מצריים עם השושלות ה18 וה 19 שליטתן הברורה בארץ כנען עד לירידת כוחה בסוף התקופה. במהלך התקופה הזאת כבשה מצרים בראשות אמנחוטפ את ארץ כנען ואף נלחמה עם החיטים על השליטה בסוריה למרות מספר מסעות מרשימים(כשהמצליח שבהם היה הראשון שבה כבש את צפון הארץ עם ניצחון מוחץ במגידו) ורשימות שלל ושבויים מפוארות לא הצליחה מצרים לכבוש את סוריה אך ארץ כנען נשארה של מצריים עד סוף התקופה,אז נחלשה ולבסוף איבדה את אחיזתה בה. לקראת סוף התקופה לא הצליחה לעצור התנחלות עמים בארץ בניהם "ישראל" עם הנזכר לראשונה בכתוב בתקופה זו ו"גויי הים" שהגיעו כנראה מהאיים האגאים ואיי הים התיכון וכנראה שהיוו את הפלשתים (לאחר שהתנחלו בישראל)
===היישוב===
היישוב העירוני עבר דלדול יחסית לתקופת הברונזה התיכונה ערים מרכזיות ניטשו(יכול להיות במהלך הכיבוש המצרי של הארץ) ותושבים רבים עברו לעיירות ספר קטנות ששטחן לא היה גדול מכמה דונמים(מעטים היישובים של התקופה שעלו על 50 דונם).לרוב היישובים לא היו ביצורים(הביצורים המרשימים מהברונזה התיכונה נהרסו או הפכו ללא יעילים בזמן שהיישוב נבנה על חורבות הקודם ובכך היה גבוה מהביצורים.כמו כן כנראה שביצורים חדשים לא נבנו כי נאסרו ע"י המצרים (הם נתפסו כהכנה למרד)<BR>
ערים מרכזיות: גזר,בית שמש,בית אל , שכם , מגידו , תענך , עפולה , ובית שאן
===ממצאים===
שורה 93:
===היישוב===
היישוב העירוני מתפתח והאוכלוסייה גדלה, יישובים מרכזיים מגיעים אף למאות דונמים אך ישנם הבדלים מהותיים בין היישוב היהודי ליישוב הפלשתי בתקופה זו.
====היישוב היהודי:====
השבט היהודי עובר התפתחות מרחיקת לכת בתחילה קיימת ההתיישבות השבטית: ככול שבט ישב בנחלה משלו וקבע את כלליו שלו והשולטים בשבט היו המשפחות החזקות לערים לא הייתה משמעות מיוחדת. במקרה של חילוקי דעות בין השבטים מי שפתר אותם היו השופטים, הלא היא תקופת השופטים בארץ ישראל.<BR>
באותה תקופה הערים עצמן לא היו מבוצרות או שהיו מבוצרות בצורה דלה מחוסר ידע וכוח אדם(עבדים) לבניית אלה. לא היה צבא קבוע והם נשענו על מספר רב של נושאי נשק אותם ניתן היה לזמן בכול עת.
שלטון הממלכה המאוחדת בידי דוד שלמה מביא לזיקה ממלכתית בעם במקום הזיקה הפטריארכלית הקודמת.כמו כן מוקמות ערים ומחוזקים ביצורים במיוחד לנוכח התחזקות אשור.<BR>
לקראת סופה של התקופה יש סימנים של חורבן ברוטאלי, במיוחד של ישובי יהודה. חורבן זה בא במסעות השונים שערכו מלכי אשור לממלכות ישראל, יהודה והפלשתים בארץ ישראל וכידוע חורבן בית ראשון בידי בבל
ערים מרכזיות:ירושלים , חצור , גזר ובית שאן
====היישוב הפלשתי:====
אימצו את תרבותם של ערי כנען ובה שליט לכול עיר, כאשר בערים הפלשתיות לשליט אופי צבאי מובהק, ובריתות בין ערים.הערים היו מבוצרות ואף מבוצרות היטב בחומות לבנים ששוקמו מתקופת הברונזה המאוחרת(3-6מ עובי).היה צבא סדיר לכול עיר.
ערים מרכזיות:אשקלון , אשדוד , עקרון
שורה 107:
==התקופה הפרסית(שיבת ציון)==
זמן:586 עד 332 לפנה"ס <BR>
התקופה מתחילה בחורבן יהודה וגלות בבל. ממשיכה בהיות יהודה פחווה של בבל ומלכיה הם לרוב בובות שלטון. לאחר מות נבוכדנאצר מתערער השלטון הבבלי ויהודה מורדת כמה פעמים בעיקר בהשפעתה וביוזמתה של מצריים.לבסוף נכבשת בבל במהירות ע"י כורש מלך פרס(539) וכול שטחיה עוברים ללא זעזועים מיוחדים לידי פרס. כורש מפרסם את "הצהרת כורש" המפורסמת וגולי בבל חוזרים לארץ.בארץ יש גורם חדש והוא השומרונים
===היישוב===
מלכי פרס אומנם נטו חסד ליהודים,נתנו אישור לבניית בית המקדש ואישור רשמי לכיסוי הוצאותיו מקופת הממלכה אך כדי לא לחזק סיכוי למרד הרחיקו את בית דוד מהשלטון בארץ יהודה (ובכך ניצח הכהן הגדול במאבק).<BR>
היישוב היהודי מחולק לפלכים עם ערי בירה וערי משנה בתנ"ך מצוינים 5 פלכים שכאלה אך הדעה הרווחת היא שהיו 6 כאלה: ירושלים , בית הכרם , קעילה , בית צור , מצפה ויריחו.<BR>
שטח יהודה עמד על כ 1,600 קמ"ר בלבד ומנה כ 40,000 אלף נפש לערך.<BR>
עם שאר תושבי הארץ נמנים שבטים ערבים(בני קדר) , אדומים , שומרונים ופלשתים.<BR>
ערים מרכזיות: ירושלים , עזה, יריחו, לכיש ועכו.<BR>
התקופה ההלניסטית▼
זמן: 332 – 37 לפנה"ס▼
תחילתה בכיבוש הבזק המוקדוני של אימפריית פרס.הערים בארץ לא התנגדו לצבאו של מוקדון(למעט עזה) ולכן שהה פה זמן קצר מאוד.לאחר מותו ניטש קרב על הארץ בין 2 ממלכות: בית תלמי(מלכות מצרים) ובית סלבקוס(איזור סוריה ואסיה) בתחילה הייתה ידו של בית תלמי על העליונה אך עם עלייתו של אנטיוכוס השלישי(עלה למלוכה ב 223 לפנה"ס) עברה היוזמה לבית סלבקוס לבסוף הביס אנטיוכוס בשנת 200 לפנה"ס את תלמי הד' פילופטור ליד הבניאס והשליטה עברה לידי בית סלבקוס.בזמן המאה ה2 לפנה"ס פרצו מרידות ולבסוף מרידות החשמונאים בעקבות יחסו של בית סלבקוס ליהודים.מרידות אלה פרצו בעידוד ובהשפעת בית תלמי והתאפשרו לנוכח ירידת כוחו של בית סלבקוס(התעצמות רומא וניצחונה על מקדוניה).לקראת סוף התקופה הגיעה ממלכת החשמונאים לשיא (בימי אלכסנדר ינאי ואישתו שלומציון)ולאחר מותה בזמן ריב בניה על המלוכה כבש פומפיוס המצביא מטעם האימפריה הרומית ההולכת ונבנית את הארץ כמעט ללא התנגדות.בשנת 37 לפנה"ס הוצא להורג אנטיגונוס הנצר האחרון לבית חשמונאי מרדו דוכא וירושלים הוכנעה במצור ע"י חילות רומא בראשות הורדוס ▼
עמים בולטים שחיו בארץ היו הנבטים בדרום,יהודים, פלשתים, ופיניקים▼
היישוב▼
היישוב בארץ ישראל עבר הרבה טלטלות בתקופה זו.הארץ שמשה רוב התקופה כמוקד שדות קרב אם בתחילת התקופה בין בית תלמי ובית סלבקוס בהמשך במרידות בבית סלבקוס, מרד החשמונאים, מריבות פנימיות,ומרידות ברומא.▼
תחת בית תלמי ועוד יותר במרץ תחת בית סלבקוס הייתה חתירה להתייוונות בארץ פוליסים הוקמו ובעלי קו מתייוון הובאו לשלטון.תקופה זו הייתה תקופת פריחה עירונית מהבחינה האדמיניסטרטיבית של ניהול הכספים והניהול הצבאי של הערים תוך שימוש בשיטות יווניות.▼
▲==התקופה ההלניסטית==
▲זמן: 332 – 37 לפנה"ס <BR>
▲תחילתה בכיבוש הבזק המוקדוני של אימפריית פרס.הערים בארץ לא התנגדו לצבאו של מוקדון(למעט עזה) ולכן שהה פה זמן קצר מאוד.לאחר מותו ניטש קרב על הארץ בין 2 ממלכות: בית תלמי(מלכות מצרים) ובית סלבקוס(איזור סוריה ואסיה) בתחילה הייתה ידו של בית תלמי על העליונה אך עם עלייתו של אנטיוכוס השלישי(עלה למלוכה ב 223 לפנה"ס) עברה היוזמה לבית סלבקוס לבסוף הביס אנטיוכוס בשנת 200 לפנה"ס את תלמי הד' פילופטור ליד הבניאס והשליטה עברה לידי בית סלבקוס.בזמן המאה ה2 לפנה"ס פרצו מרידות ולבסוף מרידות החשמונאים בעקבות יחסו של בית סלבקוס ליהודים.מרידות אלה פרצו בעידוד ובהשפעת בית תלמי והתאפשרו לנוכח ירידת כוחו של בית סלבקוס(התעצמות רומא וניצחונה על מקדוניה).לקראת סוף התקופה הגיעה ממלכת החשמונאים לשיא (בימי אלכסנדר ינאי ואישתו שלומציון)ולאחר מותה בזמן ריב בניה על המלוכה כבש פומפיוס המצביא מטעם האימפריה הרומית ההולכת ונבנית את הארץ כמעט ללא התנגדות.בשנת 37 לפנה"ס הוצא להורג אנטיגונוס הנצר האחרון לבית חשמונאי מרדו דוכא וירושלים הוכנעה במצור ע"י חילות רומא בראשות הורדוס <BR>
▲עמים בולטים שחיו בארץ היו הנבטים בדרום,יהודים, פלשתים, ופיניקים<BR>
▲===היישוב===
▲היישוב בארץ ישראל עבר הרבה טלטלות בתקופה זו.הארץ שמשה רוב התקופה כמוקד שדות קרב אם בתחילת התקופה בין בית תלמי ובית סלבקוס בהמשך במרידות בבית סלבקוס, מרד החשמונאים, מריבות פנימיות,ומרידות ברומא.<BR>
▲תחת בית תלמי ועוד יותר במרץ תחת בית סלבקוס הייתה חתירה להתייוונות בארץ פוליסים הוקמו ובעלי קו מתייוון הובאו לשלטון.תקופה זו הייתה תקופת פריחה עירונית מהבחינה האדמיניסטרטיבית של ניהול הכספים והניהול הצבאי של הערים תוך שימוש בשיטות יווניות.
==התקופה הרומית==
זמן : 37 לפנה"ס עד 324 לספירה <BR>
תחילתה בשלטון הורדוס שנחשב ליציב ושקט במיוחד ובזמנו גדלה הארץ מאוד,דרך תקופת הנציבים הראשונה והשנייה.ה משכה בחורבן בית שני לאחר המרד הגדול בשנת 66-70(לאחר החורבן שינתה רומא את מדיניותה והעם היהודי לא נחשב עוד לעם המנהיג בארץ אלא עוד מיעוט אתני וכדי לעגן זאת במציאות סופחו גם צור והבשן לארץ יהודה) ,התאחדות הפלגים היהודיים השונים(צדוקים , פרושים ואיסיים ) ע"י יוחנן בן זכאי ביישוב יבנה(שהייתה תקופת שיקום לארץ), מרד בר כוכבא(שסופו בגזירות השמד של אדריאנוס),מספר קיסרים עולים ויורדים ויש עליות וירידות כלכליות אולם סופה של התקופה מתבטא בירידת כוחה של ההלניזם ועליית כוחה של הנצרות עד שלבסוף עולה לשלטון קונסטנטינוס בשנת 324 לספירה לאחר שהתנצר כ11 שנים קודם ב
בכך מסתיים המאבד המדיני של היהודים על שליטתה בארץ ונוסף לו הנופך הדתי המחריף את המאבק.
===היישוב:===
היישוב בארץ ישראל עובר טלטלות רבות בתקופה הרומית. בתחילתה עובר היישוב בארץ יהודה התפתחות מסיבית תודות לשיגעון הבנייה של הורדוס (מבצרים כמו הרודיון ומצדה פיתוח ערים כגון שובר הגלים בקיסריה ופיתוח צור ואשקלון), השקט הצבאי והרווחה הכלכלית ששררה בארץ.
אחרי מותו מתחילות תקופות הנציבים (המופרדות על ידי אגריפס הI) עד שנת 70 לספירה שבהן שלטו נציבים רומאים בארץ אך לא היה זה מספיק כדי לשלוט ללא עוררין בארץ ורוב הנציבים(בתקופה הראשונה) העדיפו לא להתנגש עם היישוב היהודי ולתת לו לנהל את ענייניו(יוצא דופן הוא פונטיוס פילאטוס שהיה אכזר מאוד וגם היה חלק ממשפט ישו)<BR>
בתקופת הנציבים השנייה היו הנציבים מעורבים הרבה יותר ביישוב היהודי (בין השאר כי הכוח הצבאי שהוצב שם היה רב יותר) .התסיסה של התקופה זו בשילוב עם פילוג ביישוב היהודי (הקנאים ובהמשך הפרושים הצדוקים והאיסיים) הובילה למרד הגדול.<BR>
לאחר חורבן בית שני באה תקופת איחוד (בראשות רבי יוחנן בן זכאי) ואיתה תקופת שיקום ביישוב היהודי (ועליית הגליל כמרכז היהודי)שנקטעה בחריפות ע"י מרד בר כוכבא (שתחילתו המדיני בהחלטת אדיראנוס להקים יישוב רומי במקום י-ם החרב). לאחר דיכוי המרד בצורה אכזרית ע"י רומאים נשארו 3 אזורים המיושבים בצורה יהודית:עמק הירדן הדרומי , בין עין גדי לגרר ובסביבת לוד יבנה ואשדוד.<BR>
לאחר אדריאנוס השתפרו אט אט היחסים עם רומא והיישוב היהודי השתקם שוב (למעט המשבר הכלכלי) עד סוף התקופה.<BR>
אין ספק שתקופה זו רבת המלחמות , מרידות ותהפוכות נתנה אותותיה ביישוב היהודי שהיו ונחרבו מספר פעמים לא מבוטל. היישובים בוצר , התבצרו ועמדו במצור פעמים מספר.
מהבחינה הרוחנית מתאפיינת התקופה בפילוגים גדולים שמובילים לחורבן ומצד שני בשיאים דתיים (של הסנהדרין למשל) ובמעבר של המרכז הרוחני מי-ם ליבנה ולבסוף לגליל.<BR>
==התקופה הביזאנטית==
זמן:324 – 638 לספירה.<BR>
ראשית התקופה עומדת בסימן התחזקות הנצרות באימפריה הרומית (למעט תקופת שלטונו של יליאנוס "הכופר") ובמקביל התחזקות הרדיפות הדתיות וניסיונות לפורר את היישוב היהודי .בעת תחילת התפוררותה של האימפריה הרומית(חלקה המערבי נפל לשבטים גרמאנים) הנצרות כבר שולטת על שטח ואוכלוסייה רחבת ידיים שלא נופלת מרומא בשיא גדולתה. מלחמות הזרמים השונים (המרכז בקושטא, רומא ואלכסנדריה) הסירו את הכוונת מהיהודים והם זכו לרווחה יחסית ולמדיניות מתונה.עם עלייתו של יואסטיאנוס התחדשה הרדיפה היהודית ביתר שאת. בינתיים הפרסים החלו לחדור את תחומי האימפריה הביזאנטית ובזמן שהם כבשו את דרכם לישראל וישראל עצמה זכו לאהדת היהודים שרצו לפרוק את עול האימפריה הביזאנטית הנוצרית.בהגיעם של הנוצרים לארץ ראו שכדי לפייס את הנוצרים אל להם להיות פרו פרסים.באותה תקופה כובש הרקליוס את דרכו לכיוון פרס דרך הים השחור והגיע להסכם צבאי נוח בו בין השאר קיבל בחזרה את השליטה בי-ם.למרות הבטחתו לא לפגוע ביהודים על התחברותם לפרסים נכנע ללחץ נוצרי והנוצרים ערכו טבח ביהודים ואוכלוסיית היהודים בארץ נדלדלה מאוד.מלחמת שתי המעצמות התישה את כוחן והביאה שעת כושר אל הערבים שפרצו מן המדבר.בשנת 638 לספירה לאחר נפילת י-ם הפסיקה האימפריה הביזאנטית להשפיע על הארץ ובמהרה נחרבה.
===היישוב:===
בתחילת התקופה עוד הייתה הנשיאות הגוף המכריע בארץ במאות ה3 ו ה 4 נתדלדל כוחה ובמאה ה5 (429 לספירה) היא נעלמת עם מות הנשיא האחרון ללא יורש. הנישאות היוותה אחד הגורמים המדיניים השולטים בעם ישראל מאז חורבן בית שני ומאז מכונים ראשי העם בשם "ראשי היהודים". באותו זמן הנוצרים גם הופכים לרוב מכריע בארץ והיישוב היהודי מאבד מכוחו.יחד עם זאת יואסטיאנוס מטיל גזרות קשות על העם היהודי ,ואף היה המקרה הראשון הידוע של אינוס להמרת דת. הפרסים שהיו אמורים להיות גאולת העם היהודי אכזבו ובעזבם נערך טבח גדול ביישוב היהודי. רוב רובו של היישוב היהודי ישב בגליל באותה תקופה ורק מעטים במישור החוף או בהרי יהודה. <BR>
מאז ועד תחילת המאה ה 20 (1400 שנה בקירוב) היישוב היהודי לא מהווה גורם מדיני מרכזי בארץ פלסטינה.<BR>
ישובים מרכזיים:טבריה , ציפורי , י-ם<BR>▼
עמים מרכזיים: נוצרים (ביזאנטיים) , יהודים ושומרונים.<BR>▼
==התקופה הערבית==▼
▲ישובים מרכזיים:טבריה , ציפורי , י-ם
זמן: 639 – 1099 לספירה<BR>▼
▲עמים מרכזיים: נוצרים (ביזאנטיים) , יהודים ושומרונים.
תחילת התקופה עם כיבוש ירושלים "וניקוי" הארץ משלטון ביזאנטי(למעט קיסריה ואשקלון),הם לא שינו את המערכת המנהלתית של ארץ ישראל. בתחילה חיו החיילים הערבים במחנות צבאיים אך עם הזמן החלו לקנות קרקעות ולהתנחל בארץ.האסלאם התפשט אך היו ערים ששמרו על צביונם הנוצרי.<BR>▼
▲התקופה הערבית
▲זמן: 639 – 1099 לספירה
▲תחילת התקופה עם כיבוש ירושלים "וניקוי" הארץ משלטון ביזאנטי(למעט קיסריה ואשקלון),הם לא שינו את המערכת המנהלתית של ארץ ישראל. בתחילה חיו החיילים הערבים במחנות צבאיים אך עם הזמן החלו לקנות קרקעות ולהתנחל בארץ.האסלאם התפשט אך היו ערים ששמרו על צביונם הנוצרי.
לאורך התקופה נלחמו כמה כתות ערביות (שיעיים , חליפים למיניהם ועוד) על השליטה בארץ ישראל והיא החליפה ידיים אך תמיד נשארה מוסלמית.
===היישוב: ===
באופן כללי תקופה זו מנוונת יחסית לתקופות שקדמו לה גם ברמה התרבותית וגם ברמה האדריכלית.רוב נושאי המשרות הרמות נשארו נוצרים ובנים מוכשרים היגרו למדינות אחרות שם יש להם יותר סיכוי להתקדם.
====היישוב היהודי:====
המרכז היהודי חוזר לירושלים אחרי גלות ארוכה וטבריה ירדה מגדולתה כמו כן ישנה התיישבות של יהודים ברמלה ועל אף שהסמכות הדתית העליונה נמצאת בירושלים הסמכות המדינית נמצאת בידי המקורבים לשלטון בעיר המחוז השליטה – רמלה.
==התקופה הצלבנית והאיובית==
זמן:1099 – 1192<BR>
התקופה מתחילה עם כיבוש הצלבנים את ארץ ישראל וירושלים. הצלבנים גילו שאין כוח שיעמוד בפניהם בארץ והם פנו להרחבת הממלכה לגבולותיה הטבעיים( כיבוש ערי החוף ממצרים , הדיפת הערבים אל תוך המדבר וכיבוש עד הירדן). רוב מטרה זו הושגה בעשור הראשון (הכנרת כגבול עם דמשק וכיבוש רוב ערי החוף) אך חלקן ארך מעט יותר (צור נפלה רק ב 1124).. בשנת 1154 חדלה להיות דמשק "ניטראלית" אל מול הצלבנים והממלכה הסורית התאחדה אל מול הצלבנים. ב1171 הצטרפה מצרים לממלכה זו עם התנוונות ונפילת השושלת הפאטאמית(ועליית צאלח א-דין).עם מותו של קרובו והשליט נור א-דין(1174)<BR>
רץ צאלח א-דין לכבוש את הארץ (עד אז נמנע מתוך רצון בחיץ בינו ובין שאר הממלכה למען עצמאותו) הוא נכשל ופנה להשתלט על הממלכה של נור א-דין. ב1186 משימתו הוכרזה בהצלחה ומיד פנה לכיבוש הארץ ב1187 נערך הקרב הגדול בקרני חיטין לא רחוק מטבריה ובאותה שנה נכנעה גם ירושלים והצלבנים ניגפו מהארץ הם חזרו 3 שנים מאוחר יותר במסע הצלב השלישי(הראשון כלל לא היה לארץ ישראל) בפיקוד ריצארד לב-ארי כבשו את עכו והגיפו את צאלח א-דין אך לא עמד להם כוחם ולא הצליחו לכבוש את ירושלים. לבסוף הגיעו להסכם בו יורשו צליינים לעלות לי-ם והצלבנים עזבו את הארץ למעט רצועת החוף מיפו לצור. האפיפיור אינוצנטיוס ה3 ניסה לעורר מסע צלב נוסף אך התנאים שאפשרו זאת בזמנו כבר לא היו קיימים ואירופה לא נענתה לו.אומנם הצליחו להרחיב את גבולות ממלכת י-ם השנייה ( חלק בכיבושים וחלק באיום במשא ומתן עם מצרים)ב1250 בעקבות מות השולטאן החלה הממלכה הממלוכית<BR>
===היישוב:===
היישוב בארץ לא היה מבוצר ברובו עם בוא הכוח הצלבני במיוחד יחסית לטכנולוגיה הצלבנית המפותחת ביותר כיבושם היה אכזרי והם טבחו בתושבים לא נוצרים רבים ובהם הטבח בירושלים שבו נטבחו לפי ההערכה כ 40,000 נפש. הצלבנים הביאו איתם את השיטה הפיאודלית והתנהגותם גרמה לרוב היישוב להתמרמר .לבסוף גם הכעיסו את היישוב הנוצרי (רצו להשיב אותם לכנסיה הקתולית מהכנסייה היוונית-אורתודוכסית בכוח).
הצלבנים היו מיעוט בצורה דראסטית בארץ ושרדו רק הודות לעדיפותם המלחמתית והפילוג בעולם האסלאמי.כול שהותם הייתה במלחמה. שרידי המדינה הצלבנית נראים במבצרים וביצורים לכול אורכה ורוחבה.
יש לציין כי ב1244 נערך טבח בכול נוצריי העיר ירושלים ע"י הח'וארזמים שפעלו בשכירות מצרים וברחו מפני ג'ינגס חאן.
====היישוב היהודי:====
היישוב היהודי נטבח בכול עיר אשר הצלבנים הגיעו אליה(חיפה , ירושלים ,קיסריה) עד 1110, הוא שרד הודות לכך שישב גם בכפרים.עם עלייתו של צלאח א-דין הם נקראו לעלות לארץ ישראל ולירושלים (יהודי אשקלון נענו לקריאתו למשל) במיוחד כהפגנת מדיניות נגד הצלבנים שאסרו על עלייה לירושלים.
==התקופה הממלוכית==
זמן:1260 – 1516 לספירה.<BR>
הממלוכים הם עבדים שחונכו במערכת החינוך הצבאית המצרית של צלאח א-דין ובמות השולטאן בזמן מסע הצלב החמישי בראשות המלך לואי ה9 אל מצרים תפשו את השלטון ובשנת 1260 יצאו להילחם בממלכה המונגולית המתרחבת והכוה בעין חרוד.<BR>
תחילת התקופה בכניסת הממלוכים לארץ כדי להכות את המונגולים (1260), הכאת השולטאן הממלוכי (ביברס) את היישובים הצלבנים שנותרו בארץ אחד אחד והורס את ערי החוף שבניהן (יפו , חיפה, קיסריה ועתלית)כיבוש הגליל (צפת והמונפור), עושר גדול ובזבוזו על מבני-על וראוותנות בכול המאה ה14 ועד אמצע המאה ה15,התגברות העות'מאניים למן אמצע המאה ה 15 ומצב כלכלי קשה של הממלכה הממלוכית, וכיבוש הארץ בידי הממלכה העות'מאנית העולה ב 1516 לאחר שהכו את הממלוכים מכה ניצחת אותה שנה בסוריה.
===היישוב:===
הממלוכים שרצו להוכיח נאמנותם לאסלאם חידשו מבני דת ומדינה אסלאמיים רבים בתוך מדינת ישראל.
חלקים מן התקופה קנאים אילמים הצליחו להשפיע על השליטים וגרמו לחוקים אנטי יהודיים אבל מבחינה זו מצבם לא היה נורא.היישוב היה קטן מאוד ורובו התרכז בגליל וחלקו הקטן בי-ם שהייתה במצב איום ונורא.
ערים חשובות :עזה צפת רמלה י-ם שכם וחברון
==התקופה העות'מאנית==
זמן:1516 – 1917 לספירה.<BR>
תחילתה בכיבוש ארץ ישראל בידי הסולטאן סלים הראשון ב 1516. עד אמצע המאה ה 18 לא זכתה ארץ ישראל למעמד מיוחד בין השאר בגלל התמקדות האימפריה בשטחים אחרים בבלקן אך ממחצית המאה ה18 ובהתחזקות הדרגתית אל אמצע המאה ה 19 עלה מעמדה של ארץ ישראל (אובדן טריטוריות הבלקן והתערבות אירופה בפוליטיקה של ארץ ישראל.סופה של התקופה בתבוסת האימפריה העות'מאנית במלחמת העולם הראשונה וכיבוש הארץ בידי כוחות האימפריה הבריטית.במשך חלקים גדולים של התקופה השלטון בפועל בחלקים שונים של הארץ היה בידי מנהיגים בדוויים או דרוזים כגון ד'הר אל-עומר במאה ה18 (בשיא מטבריה עד עכו וחיפה) או פח'ר אל-דין השני במאה ה17.
===היישוב:===
הארץ חולקה ל5 מחוזות(מגידו , צפת,שכם , ירושלים ועזה) , בראש כול מחוז עמד "ואלי" שנקרא פאשא(פחה), ונכללו בתוך פרובינציית דמשק.בתקופות הזוהר (המאה ה 16 בעיקר) הצליח שלטון זה לשמור על מנהל תקין ובטחון.
====היישוב היהודי:====▼
קיבל פריחה מסוימת במאה ה16 עם עליית של מגורשי ספרד ובמאה ה18 בגליל עקב שלטונו האוהד של ד'הר אל-עומר(ושיקומן של טבריה חיפה עכו ועוד).אך לרוב היה היישוב היהודי והנתין היהודי נחות עד כיבוש הארץ בידי אברהים פאשא ב 1831. בסוף המאה ה 19 ועד סוף התקופה העות'מאנית(וגם לאחריה) זכתה ארץ ישראל לעדנה מחודשת עם תחילת הציונות והעליות הראשונה והשנייה. אמנם העלייה הראשונה לא הייתה גדולה אך סימנה את תחילתה של הציונות המודרנית ותחילת תקומת היישוב היהודי בחזרה לעמדת השפעה וכוח בה לא היה מאז מרד בר כוכבא.כסף החל זורם לארץ(רוטשילד , הירש) והיישוב היהודי חוזר להקמת יישובים "יהודים" ולא מעורבים.<BR>▼
▲היישוב היהודי:
▲קיבל פריחה מסוימת במאה ה16 עם עליית של מגורשי ספרד ובמאה ה18 בגליל עקב שלטונו האוהד של ד'הר אל-עומר(ושיקומן של טבריה חיפה עכו ועוד).אך לרוב היה היישוב היהודי והנתין היהודי נחות עד כיבוש הארץ בידי אברהים פאשא ב 1831. בסוף המאה ה 19 ועד סוף התקופה העות'מאנית(וגם לאחריה) זכתה ארץ ישראל לעדנה מחודשת עם תחילת הציונות והעליות הראשונה והשנייה. אמנם העלייה הראשונה לא הייתה גדולה אך סימנה את תחילתה של הציונות המודרנית ותחילת תקומת היישוב היהודי בחזרה לעמדת השפעה וכוח בה לא היה מאז מרד בר כוכבא.כסף החל זורם לארץ(רוטשילד , הירש) והיישוב היהודי חוזר להקמת יישובים "יהודים" ולא מעורבים.
סופה של התקופה הוא בטון חיובי מאוד מבחינת היישוב היהודי בקבלת "הצהרת בלפור" המפורסמת בנובמבר 1917 בה מבטיח בלפור לרוטשילד בכתב "בית לאומי במדינת ישראל".<BR>▼
▲הקמת המושבות וקיבוצים ואף תחילת כיבוש העבודה (עלייה שיניה).
▲סופה של התקופה הוא בטון חיובי מאוד מבחינת היישוב היהודי בקבלת "הצהרת בלפור" המפורסמת בנובמבר 1917 בה מבטיח בלפור לרוטשילד בכתב "בית לאומי במדינת ישראל".
| |||