ברי ושמא – הבדלי גרסאות

'''ברי ושמא''' הינם שני סוגים מקבילים של טענות ב[[משפטיםמשפט עברי|משפטיות]]משפט מן ה[[תלמודהעברי]].

טענות אלו נשמעות בעיקר בדיניב[[דיני ממונות]]. טענת 'ברי' היא טענה בהשהטוען מציג הטועןללא דרךכל אפשרית אחת בלבד להתרחשותם של הדברים הנדוניםהסתייגות (למשל-ראובן הנתבע[[הלוואה|לווה]] חייב ליממני 100 שקלים כיולא הוא לקח אותם ממניהחזירם) וטענת 'שמא'- היא טענה בהשהטוען מציגעצמו הטועןמעלה כמהספק דרכים חלופיות בהן יכלו הדברים הנדונים להתרחשבנכונותה (למשל-אני נראהלא ליזוכר שהחזרתיאם לולוויתי את הכסף והוא שכח, ואולי לאמשמעון).

בכמה מקומות בתלמודב[[תלמוד]] מובאת מחלוקת בין [[רב יהודה]] ורבו[[רב הונא]] לרבל[[רב נחמן]] ורביו[[רבי יוחנן]], האם טענה של ברי מול טענת שמא מספיקה בשביל להוציא ממון מאדם אחר, בניגוד לכלל המפורסם [[המוציא מחברו עליו הראיה]]. [[רב יהודה]] ו[[רבורב הונא]] מחייבים, ו[[רבבעוד ב נחמן]] ו[[רביורבי יוחנן]] פוטרים. ל[[הלכה]], נפסק בגמרא ש"ברי ושמא לאו ברי עדיף", כלומר - אי אפשר להוציא כסף מאדם שאינו בטוח באשמתו רק על סמך העובדה שהתובע בטוח שכך היו הדברים.