הסכם השלום בין ישראל לירדן – הבדלי גרסאות

* '''גבולות:''' הוסכם על [[גבול]] משותף כאשר התוואי של [[נהר הירדן]] הוא הגבול, ובמקרה של שינוי זרימתו הוא יקבע מחדש לפי התוואי. כמו כן ישראל מסרה אדמה תמורה להסכם השלום בשני מוקדים- בערבה ובאי קטן בנהר הירדן. בנהר הירדן, "[[אי השלום]]" שהפך לאזור חיץ המאפשר שהייה לשתי המדינות, באזור זה נמצאים הסכרים של תחנת הכוח ב[[נהריים]]. בערבה נמסרו כ 300 קמ"ר, לאחר שהירדנים דרשו 380 קמ"ר<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://hamishpat.colman.ac.il/files/05_2011/B_ERobinstein.pdf|הכותב=אליקים רובינשטיין|כותרת=חוזה השלום עם ירדן|אתר=http://hamishpat.colman.ac.il/files/05_2011/B_ERobinstein.pdf|תאריך=}}</ref>. הירדנים ביקשו שטחי קיבוצים, אולם המדינה מסרה להם שטחים בלתי מעובדים במקומם. זאת לאחר שהירדנים טענו שישראל זלגה מעט מעבר לקווי שביתת הנשק של 1948. הזליגה לא הוכחה שכן הגבול לא סומן בקורדינטות מדוייקות אז, אולם ישראל הלכה לקראתם. כמו כן נקבעו הסכמי חכירה לחלק מהשטחים ב[[מובלעת צופר]] ב[[הערבה|ערבה]] ובנהריים- כלומר מסירה עתידית לירדן, כאשר ישראל משכירה את השטח מהם. קטע הגבול מ[[עין גדי (קיבוץ)|עין גדי]] ועד [[בית שאן]] לא סומן, מפני שירדן טענה ש[[הרשות הפלסטינית]] צריכה להיות שותפה בקביעת גבול זה.