ייחוד השם – הבדלי גרסאות

 

משמעותה הראשונית של המצווה, כחיוב להאמין באל אחד, שוללת את העמדות המנוגדות: הן את הגישה ה[[פוליתאיזם|פוליתאיסטית]] המניחה את קיומם של אלים רבים, והן את התפיסה ה[[הנותאיזם|הנותאיסטית]] המניחה קיומם של אלים אחרים בשבטים אחרים, ואל אחד עליון על כולם שהוא לרוב מנהיגו של השבט המכיר בו כעליון על כולם. בנוסף, שוללת מצווה זו את דעתם של המאמינים בשתי רשויות מקבילות, וסוברים שמי שברא אור לא ברא חושך ומי שברא את הטוב לא ברא את הרע. תפיסה [[דואליזם|דואליסטית]] תאולוגית זו הייתה, עד בוא ה[[אסלאם]], הדת הפרסית הרשמית מיסודו של [[זרתוסטרה]], ונקראת בעברית "אמגושיות".

ישנם [[פוסק]]ים שכתבו שעל פי ההלכה המצווה מוטלת רק על יהודים, בעוד שעל ה[[גוי]]ים לא נאסרה אמונה ב"שיתוף" (קיומם של אלים משניים שיש להם כוח בחירה לפעול בתחום מסוים) למרות שנאסרה עליהם עבודה זרה.{{הערה|תוספות בכורות ב: ד"ה שמא}} וכך פסק הרמ"א.{{הערה|שולחן ערוך, אורח חיים, סימן קנו סעיף א}} אמנם פוסקים אחרים, ובהם ה[[נודע ביהודה]] חלקו על קביעה זו, והסבירו שכוונת התוספות והרמ"א אמורה רק לענין [[שבועה (יהדות)|שבועה]] שאין איסור לגוי להישבע בשיתוף עם שם ה', אך לענין האמונה עצמה מצווים אף הגויים שלא להאמין באלוה נוסף על ה', מכוח איסור [[עבודה זרה]] הכלול ב[[שבע מצוות בני נוח]].{{הערה|רבי [[יחזאל לנדא]], נודע ביהודה מהדורה תניינא, יורה דעה, סימן קמח.}}

 

 

==משמעויות נוספות לאחדות==