אלי אילן – הבדלי גרסאות

האנייה הגיעה לנמל [[ביירות]] ב-[[14 במאי]] [[1948]] ונוסעיה המיועדים לישראל נעצרו למשך שלושה חודשים, דבר שגרם לתקרית דיפלומטית בין שלטונות [[לבנון]] ו[[ארצות הברית]] (ראו [[השבויים הישראלים בסוריה ולבנון במלחמת העצמאות]]). אלי הגיע ל[[איטליה]] ובעזרת שליחי [[הסוכנות היהודית]] הוטס לישראל והשתתף ב[[מלחמת העצמאות]].

 

 

באותה תקופה החל לצייר ואחר כך לפסל. כשהקיבוץ הצר את צעדיו הוא עזב אותו ב-[[1956]]. כדי לפרנס את משפחתו התגייס ל[[משטרת ישראל]] למחלקה ל[[זיהוי פלילי]]. הוא נשלח על ידי המשטרה לקנדה ללימודים בבית הספר של [[המשטרה הרכובה המלכותית של קנדה]]. באותה תקופה למד ב[[טורונטו]] ב-Toronto College of Art. לאחר חזרתו ארצה ב-[[1959]], המשיך לעבוד במשטרה והתמחה בזיהוי פלילי. גולת עבודתו במשטרה הייתה זיהויו של [[אדולף אייכמן]]. הוא קיבל תמונות של אייכמן שצולמו בנסתר על ידי סוכני המוסד ב[[בואנוס איירס]] והוטל עליו להשוות אותן עם תמונות של אייכמן בתקופה שהיה ב[[אס אס]]. לאחר בדיקות הצילומים חיבר אילן דו"ח ובו קבע כי בסבירות כמעט וודאית המדובר באייכמן. קביעה זו זירזה את תהליך [[לכידת אדולף אייכמן]]{{הערה|[[איסר הראל]]:הבית ברחוב גריבלדי, הוצאת [[זמורה ביתן]], עמ' 99–100, 1990}}. באתה תקופה התגורר בדירת סטודיו קטנה ב[[בת ים]] והמשיך לפסל.

רבות מיצירותיו של אילן מורכבות משני חלקים. חלקים אלו הם אוטונומיים ונפרדים או שנוצקו בגוש אחד, אך הם בעלי זהות אינדיבידואלית ונפרדת. זהות זו ניכרת על פי כיווני זרימתם, הטקסטורה שלהם, מיקוד עוצמתם וחדירתם זה אל זה (או נסיגתם זה מתוך זה). שני החלקים נמצאים בקומפוזיציה דו-משמעית: מחד - עימות, חדירה הדדית, תוקפנות ופלישה. מאידך - שני החלקים מגיעים, מכוח תנופתם, לחבירה-חביקה הדוקה, להשלמה הדדית. המתח בין האנושי והטבעי, בין הקונקרטי והאידיאי, בין השַלֵו והסוער, בין היציב והדינמי, הקנה ליצירתו כוח חבוי, עוצמה מתפרצת וגועשת שכביכול קפאה בעת שהגיעה לשיא מיצויה. במקביל ביטא אילן מתחים וסערות אלו גם ביצירותיו המונוליטיות, אליהן משתייך פסלו "אחרון" ('''אולטימה'''; ברונזה, 1982) המוצב ב[[יד ושם]], בגן הפסלים.

 

 

"'''אחרון'''", פסלו האחרון של אילן, היה הפסל הראשון שהוצב באתר ציבורי לאחר מותו של אילן. הוא הוצב ביד ושם שנה לאחר יציקתו, ושנה לאחר פטירתו של אילן, ב-1983. "אחרון" מבטא התכנסות שיש בה משום השלמה, ויתור, כניעה. מאידך, התכנסות זו היא מסיבית, דינמית ובעלת עוצמה פנימית וזרימה בלתי מתפשרת, מתריסה-כביכול.