הכשרת בשר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 5:
השלב הראשון בהכשרה הוא הסרתם של ה[[חלב (שומן)|חלב]] ושל [[גיד הנשה]] והשומן העוטף אותו. החיוב ההלכתי על הסרת חלקים אלה, מבוסס על ביטוי המקרא "על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה",{{הערה|1={{תנ"ך|בראשית|לב|לב}}.}} וכן ציווי המקרא "כל חלב שור וכשב לא תאכלו".{{הערה|1={{תנ"ך|ויקרא|ז|כג}}.}} אומנם הציווי המקראי לא אוסר את אכילת שומנו של גיד הנשה, אבל בתלמוד כתוב שמשום ש[[יהודים|ישראל]] קדושים הם נהגו בו איסור .{{הערה|1={{בבלי|חולין|צא|א}}.}} החיוב בניקור מתייחס ל[[בהמה]] בלבד, אך חלב [[חיה (יהדות)|חיה]] אינו אסור באכילה.
 
הוצאת ה[[חלב (שומן)|חלב]] והגיד דורשים ידע, והאנשים המוסמכים לכך נקראים '"מנקרים'". בצורת הניקור יש כמה מסורות שונות, הניקור התימני והמרוקאי והניקור הירושלמי. בישראל, כל גופי הכשרות משתמשים בניקור הירושלמי שהוא ניקור יותר מחמיר.
 
ישנם מספר קהילות הנוהגות שלא לאכול כלל איברים שיש צורך לנקרם אפילו לאחר ניקור.