העידן המודרני של הקומיקס – הבדלי גרסאות

[[ג'ק קירבי]], יוצר-שותף לרבים מגיבורי-העל הפופולריים, הגיע למחלוקת עם חברת מארוול בשנות ה-80 בנוגע להיעלמותם של דפי אמנות מקוריים מכמה מכותריו המפורסמים. אלן מור, פרנק מילר ורבים אחרים הביעו תמיכה בו ושימשו כדובריו. עד לתחילת שנות ה-90, מאורעות אלו בנוסף להשפעותיה של תמיכה בפרסום עצמאי, עזרו למספר מאמני מארוול להקים חברה משלהם. חברה זו, [[אימג' קומיקס]], מהווה דוגמה ניצחת לפרסום קומיקס שבבעלות היוצר. אמני מארוול כמו [[ג'ים לי]] ([[אקס-מן]]), [[רוב ליפילד]] ([[המוטנטים החדשים]]/[[אקס פורס]]) ו[[טוד מקפרלן]] ([[ספיידרמן]]) היו פופולרים ביותר והיו מודל להערצה בידי קוראים צעירים בדרכים שדומות יותר ל[[אתלטיקה|אתלטים]] מקצועיים או מוזיקאי [[רוק (מוזיקה)|רוק]] מאשר אמני קומיקס. מספר [[מאייר]]ים, יחד עם אותם שלושה אמנים, לא אהבו את העובדה שהדמויות אותן יצרו לא היו שייכות להם. יחד הם הקימו את חברת אימג' קומיקס בשנת [[1992]], [[חממה טכנולוגית|חממה]] אחת משותפת שבה התקיימו מספר חברות-בת בעלות אוטונומיה ויצירות משלהן{{הערה|Bye Bye Marvel; Here Comes Image: Portacio, Claremont, Liefeld, Jim Lee Join McFarlane's New Imprint at Malibu," The Comics Journal #148 (February 1992), pp. 11-12}}. זיכיונות של אימג' קומיקס כמו [[ויצ'בלייד]], [[דארקנס (קומיקס)|דארקנס]], [[WildC.A.T.S]] ובמיוחד [[ספון (קומיקס)|ספון]] של מקפרלן סיפקו תחרות רעננה לגיבורי-על ותיקים. חברה זו ידועה גם בידי מספר מבקרי אמנות כתורמת לתנאים אשר הביאו בסופו של דבר לקריסת שוק הספסרות, בשל העובדה שאימג' קומיקס העדיפה להשתמש בכריכות חלופיות, כריכות אלומיניום וקומיקס [[אספנות]]{{הערה|Newswatch: Industry Sales Records in 1993 Shadowed by Collapse of Speculator Boom: Image Receives Brunt of Criticism for Their Role in Market Crash," The Comics Journal #166 (February 1994), pp. 27-33}}.