ניסוי בנשק גרעיני – הבדלי גרסאות

ניסויים תת-קרקעיים מתייחסים לניסויים גרעיניים המתרחשים מתחת לפני הקרקע בעומקים משתנים. ניסויים תת-קרקעיים מהווים אחוז ניכר מכלל הניסויים הגרעיניים של ארצות הברית וברית המועצות במהלך [[המלחמה הקרה]]. ניסויים מסוגים אחרים נאסרו על ידי ההאמנה למניעת ניסויים גרעיניים בשנת [[1963]]. מטרת הניסויים התת-קרקעיים היא לשלוט בהשפעות הסביבתיות השליליות של הפיצוץ הגרעיני ולייצר כמות זניחה של נשורת גרעינית. למרות זאת, פיצוצים אלו כן מצליחים לפרוץ אל פני הקרקע מפעם לפעם, וכתוצאה בחלק ממקרים אלו נוצרו כמות משמעותית של נשורת גרעינית. פיצוצים גרעיניים גורמים ברוב המוחץ של המקרים ל[[רעידת אדמה|פעילות סיסמית]] שעוצמתה תלויה בעוצמת הפצצה ובהרכב שעל בסיסה היא בנויה. הפיצוץ גורם ליצירת [[מכתש שקיעה]] - האדמה העילית קורסת אל החלל הפנימי שנוצר מהפיצוץ במעבה האדמה. ארצות הברית וברית המועצות הגיעו להסכמה בשנת [[1976]] להגבלת העוצמה המקסימלית של הפצצות בניסויים תת-קרקעיים ל-150 קילוטון. הסף המותר על ידי ההאמנה למניעת ניסויים גרעיניים תת-קרקעיים נופלת אף היא לשתי קטגוריות: ניסויי [[מנהרה]] המתרשיםהמתרחשים בדרך כלל במנהרות אופקיות או בפירים אנכיים הנמשכים אל עומק האדמה ונקדחו למטרה זו.