קרב בוסוורת' – הבדלי גרסאות

| מפקד שני=[[ריצ'רד השלישי, מלך אנגליה|ריצ'רד השלישי]] ^[1]

'''קרב בוסוורת'''' ([[אנגלית]]: '''The Battle of Bosworth''' או '''Battle of Bosworth Field''') היה קרב שהתרחש ב-[[22 באוגוסט]] [[1485]] כחלק מ[[מלחמות השושנים]]. בקרב זה הצליח צבא [[בית לנקסטר]] בראשות [[הנרי השביעי, מלך אנגליה|הנרי השביעי מבית טיודור]] להביס את צבא [[בית יורק]] בראשות [[ריצ'רד השלישי, מלך אנגליה]]. בכך, הסתיים שלטונה של [[בית פלנטג'נט |שושלת פלנטג'נט]] על ענפיה השונים ב[[אנגליה]] והחל שלטונה של שושלת [[בית טיודור|טיודור]]. הקרב מתואר גם במחזהו של [[ויליאם שייקספיר]] [[ריצ'רד השלישי (מחזה)|ריצ'רד השלישי]], ומפורסמת במיוחד קריאתו הנואשת של המלך ריצ'רד השלישי: "סוס! סוס! מלכותי בעד סוס!". הקרב סיים למעשה את [[מלחמות השושנים]], למרותאף על פי שהיו קרבות קטנים נוספים אחריו, שבהם ניסו אנשי בית יורק לטעון לכתר המלוכה. הקרב האחרון במלחמה היה [[קרב סטוק]].

בשנת [[1455]] החל מאבק שושלות בין [[בית לנקסטר]] לבין [[בית יורק]] על השליטה ב[[ממלכת אנגליה]] שנודע בשם [[מלחמות השושנים]]. ב-[[4 במאי]] [[1471]] הביס [[אדוארד הרביעי, מלך אנגליה|אדוארד הרביעי]] מבית יורק את הלנקסטרים ב[[קרב טיוקסברי]]. בקרב נהרג בנו של [[הנרי השישי]] הנסיך אדוארד, ואילו הנרי עצמו נכלא ב[[מצודת לונדון]] ושם הוצא להורג{{הערה|שם=garvet|1=Gravett, Christopher. '''Bosworth 1485: Last Charge of The Plantagenets''', Osprey Military Publishing, [[1999]], pp 10}}. בית יורק בראשותו של אדוארד הרביעי הפך להיות שליטלשליט אנגליה למעשה.

ב-[[9 באפריל]] [[1483]] נפטר המלך אדוארד הרביעי כנראה כתוצאה מ[[שבץ]] שבו לקה שבועיים קודם לכן{{הערה|שם=garvet}}. בנו [[אדוארד החמישי, מלך אנגליה|אדוארד החמישי]] בן ה-12 הוכרז כיורש העצר, ואחריו בתור לכתר עמד אחיו הצעיר יותר, [[ריצ'רד משרוסברי, דוכס יורק]] בן התשע. בעת מותו של המלך שהו הנסיכים עם דודם, [[אנתוני וודוויל, רוזן ריברס]]. לאחר כמה שבועות, בסוף אפריל 1483 יצאה השיירה המלכותית, בה היו ריברס, ושני הנסיכים, אל לונדון על מנת להכתיר את אדוארד. אחיו של אדוארד הרביעי, [[ריצ'רד השלישי|ריצ'רד דוכס גלוסטר]] הצטרף לשיירה בדרך. בבוקר שלאחר מכן כלא ריצ'רד את ריברס, בטענה שהלה קשר קשר כנגד המלך הצעיר אדוארד. ריצ'רד הכריז נאמנות לאדוארד ומינה עצמו לאפוטרופסו, וליווה את המלך הצעיר למצודת לונדון. אך מלכותו של אדוארד הצעיר נמשכה זמן קצר בלבד. רוברט סטילינגטון, [[בישוף]] [[באת']] ו[[ויילס]] העיד כי המלך אדוארד הרביעי נשא לאישה את אלינור בטלר לפני שהתחתן עם המלכה אליזבת וודוויל, אמם של שני יורשי העצר הצעירים. משמעות הדבר שאדוארד החמישי ואחיו נחשבו ממזרים ואינם רשאים לרשת את הכתר. הפרלמנט ביטל את הנישואים של אדוארד הרביעי ואליזבת, וב-[[26 ביוני]] [[1483]] הוכתר ריצ'רד השלישי כמלך אנגליה. שני הנסיכים הצעירים נכלאו ב[[מצודת לונדון]] וככל הנראה נרצחו שם.

עם עלייתו של ריצ'רד לשלטון קמו מורדים ותומכים של המלך המנוח [[אדוארד הרביעי, מלך אנגליה|אדוארד הרביעי]] שביקשו להפיל את ריצ'רד מהשלטון. [[ליידי מרגרט בופור]] הלנקסטרית, אמו של [[הנרי השביעי, מלך אנגליה|הנרי השביעי]] הציעה שבנה ינשא לבתו של אדוארד הרביעי, אליזבת מיורק, ויפליג לאנגליה מחופי בריטני שב[[צרפת]] כדי לעלות על כס השלטון. אחד ממנהיגי המרד כנגד ריצ'רד היה [[הנרי סטפורד, דוכס בקינגהאם]], שתמך בהנרי השביעי, אך אפשר ורצה לתפוס את כס המלכות לעצמו{{הערה|שם=garvet2|1=גרבט, עמ' 25}}.

ב[[חג המולד]] 1483, הנרי נשבע בפני תומכיו ב[[קתדרלה]] ב[[רן (עיר)|רן]] לשאת לאישה את אליזבת מיורק, לאחד את בית לנקסטר ובית יורק ולהדיח את ריצ'רד. ריצ'רד לא התעלם מהאיום של הנרי, והציע לשר האוצר של בריטני, פייר לנדוי (שמילא את מקומו של דוכס בריטני החולה) עזרה צבאית כנגד הצרפתים{{הערה|1=מאחר שצרפת ובריטני היו יריבות.}} בתמורה להסגרתו של הנרי. לנדוי הסכים, אך ג'ון מורטון, [[בישוף]] [[פלנדריה]] וסוכנו של הנרי הזהיר אותו מהמזימה והטוען לכתר נמלט עם תומכיו לצרפת, תחת חסותו של המלך [[שארל השמיני, מלך צרפת|שארל השמיני]]{{הערה|1=גרבט, עמ' 30}}. ב[[אפריל]] [[1484]] נפטר [[אדוארד, נסיך ויילס]], בנו של ריצ'רד ויורש העצר היחיד. ב[[מרץ]] [[1485]] נפטרה אשתו של ריצ'רד, [[אן נוויל]], ובממלכה נפוצו שמועות שריצ'רד הרעילה והוא מתכוון להינשא לאחייניתו אליזבת מיורק (הכלה המיועדת של הנרי). השמועות הגיעו לאוזניו של הנרי בצרפת, שידע כי אם השניים ינשאו הוא יאבד את סיכוייו לאחד את בית יורק ובית לנקסטר. הוא אסף את צבאו והפליג לחופי אנגליה ב-[[1 באוגוסט]] [[1485]]{{הערה|1=גרבט, עמ' 36}}.

גיוס צבא בתקופה ה[[פיאודליזם|פיאודלית]] היה עניין יקר; המלך יכלהיה יכול לגייס מיליציות מקומיות מהמחוזות (''shiresShires'') של הממלכה, כשכל מחוז נאלץ לספק מספר מסוים של גברים בגילאים 16 עד 60. אך צבא חזק ומנוסה גויס מתומכיו של המלך ומהאצילים. כדי לזכות בתמיכתם ובנאמנותם של האצילים, המלך נאלץ לשלם להם סכומי כסף ניכרים כדי שאלה יעמידו לרשותו את חייליהם וילחמו לצידו. אחד מתומכיו החזקים ביותר של ריצ'רד היה [[ג'ון הווארד, דוכס נורפוק]]. הווארד היה לוחם מוכשר שהשתתף ב[[מלחמת מאה השנים|מלחמה כנגד הצרפתים]]. בשנת [[1467]] הוא התמנה לחבר [[בית הלורדים]] והוכיח עצמו כמשרת נאמן של המלך אדוארד הרביעי. כשאדוארד נפטר, הווארד העביר מיד את נאמנותו למלך החדש ריצ'רד, שבתמורה לכך מינה אותו לדוכס נורפוק ונתן לו שליטה צבאית ב[[מזרח אנגליה (חצי אי)|מזרח אנגליה]].

תומך נוסף של ריצ'רד, אם כי לא נאמן באותה מידה היה הנרי פרסי, רוזן נורת'מברלנד, שמשפחתו בית פרסי שלטה בצפון אנגליה מהמאה ה-14. במלחמת השושנים תמכה משפחתו בבית לנקסטר, ולאחר מפלתם ב[[קרב טאוטון]] בשנת [[1461]], הם איבדו את השליטה בנורת'מברלנד, שהועברה לבית נוויל (יריביהם של הפרסים). עשר שנים לאחר מכן אדוארד הרביעי החזיר למשפחת פרסי את נורת'מברלנד, ואלה הפכו להיות תומכילתומכי בית יורק. בשנים הבאות הנרי פרסי הוכיח את נאמנותו ויכולתו כחייל במלחמות נגד ה[[סקוטלנד|הסקוטים]] וה[[צרפת]]ים. אולם ב-[[1484]] ייסד ריצ'רד את המועצה הצפונית{{הערה|1=גוף מינהלי שתפקידו היה לשפר את השליטה הממשלתית ופיתוח הכלכלה בצפון}}, ולמרותועל אף שלהנרי ניתן תפקיד מוביל במועצה, הוא הרגיש ששאיפותיו להתקדם תחת ריצ'רד נופצו{{הערה|1=גרבט, עמ' 14}}.

בניגוד לריצ'רד, להנרי לא היה כל ניסיון צבאי והוא מעולם לא השתתף בקרב. לפי ה[[כרוניקה]] של אדוארד הול, ריצ'רד כינה את הנרי:"נער ולשי חלש, אדם ללא אומץ לב וניסיון במלחמה..."{{הערה|1=מתוך הכרוניקה "האיחוד בין שני הבתים של לנקסטר ויורק" מאת אדוארד הול שפורסמה בשנת 1532.}}. אכן הנרי יותר התעניין בעניינים ניהולים ורפורמות כלכליות מאשר במלחמה{{הערה|שם=garvet3|1=גרבט, עמ' 15}}. כצבא מורדים, הנרי לא יכלהיה יכול לגייס המון לוחמים. כ-300 עד 500 מחייליו היו אנגלים גולים שברחו יחד עמו לצרפת. ככל הנראה גם שכירי חרב סקוטים ו-וולשים הצטרפו להנרי, אך מרבית צבאו הורכב מכ-1,500 חיילים צרפתים תחת פיקודו של פיליברט דה שאנדי שסיפק המלך שארל השמיני{{הערה|1=גרבט, עמ' 23}}.

למרותאף על פי שהחזיק בתואר נסיך ווילס, הנרי עדיין לא ידע כמה נאמנים יהיו תומאס רייס והחיילים הולשים שהצטרפו למאבקו. תומאס ואנשיו התקדמו בנתיב נפרד בפנים הארץ, ואילו הנרי התקדם צפונה לאורך חופה של ווילס במטרה להיפגש עם משפחת סטנלי ולזכות בתמיכתם הצבאית. אולם אביו החורג של הנרי נמנע מלהבטיח את תמיכתו. לבסוף נפגשו צבאו של הנרי ושל תומאס בקרבת העיר ניוטאון.

הנרי נכנס לעיר שרוסברי ב-15 או 16 באוגוסט, ולמרותועל אף שלונדון הייתה מטרתו, הוא התקדם מזרחה כדי לאסוף עוד תומכים לצבאו, ביניהם האציל גילברט טלבוט שהצטרף אליו יחד עם 500 מחייליו. הוא נפגש פעמיים עם אחיו הצעיר של תומאס סטנלי, סר ויליאם סטנלי בליצ'פילד ולאחר מכן באטרסטון, אך סר ויליאם עדיין לא נתן את הבטחתו להנרי כי הוא ואחיו ילחמו לצידו. ב-[[21 באוגוסט]] הנרי חנה עם צבאו בוויט מור.

האבידות בקרב היורקים היו כבדות, במיוחד בקרב מקורביו של המלך, שהבולט בהם היה דוכס נורפוק. וירג'יל מספר כי ריצ'רד איבד כ-1,000 חיילים, ואילו הנרי כ-100. ייתכן מאוד כי המספרים מוגזמים, אך אין מקורות נוספים בקשר למספר האבידות. דיווחים על אבידות שהגיעו משדה הקרב מראים על בלבול, כשאפילו הנרי לא ידע כמה מחייליו נהרגו, ואף ציווה לעצור אציל בשם ריצ'רד רטקליף, על אף שזה נהרג בקרב{{הערה|1=גרבט, עמ' 77}}.

ב-[[30 באוקטובר]] 1485 הוכתר הנרי כמלך אנגליה, ועם עלייתו לשלטון הוא דאג לביסוס כוחו. מעשהו הראשון היה להכריז על עצמו כמלך מהיום שקדם לקרב בוזוורתבוסוורת', ובכך דאג כי אלה שלחמו נגדו יוכרזו כבוגדים מבחינה חוקית. דרך נוספת בה נקט הנרי לביסוס שלטונו, הייתה לעמוד בהבטחתו להינשא לאליזבת מיורק, והשניים נישאו ב-[[18 בינואר]] [[1486]] ב[[מנזר וסטמינסטר]]. נישואין אלה סימלו את איחוד השושנה הלבנה של בית יורק עם השושנה האדומה של בית לנקסטר לכלל סמלו של בית טיודור - שושנה לבנה המשולבת בשושנה אדומה.