פתיחת התפריט הראשי

שינויים

נוספו 22 בתים ,  לפני שנתיים
 
פין יעץ לאחים שלא ידפיסו ספרים שנדפסו בדפוס ראָם – [[ספרות תורנית|ספרי קודש]]: [[סידור]]ים, [[מחזור תפילה|מחזור]]ים, [[חומש]]ים וכדומה – אלא רק ספרי [[תנועת ההשכלה היהודית|השכלה]], כדי להימנע מתחרות עם ראָם. בעצתו החלו להדפיס את הספר "[[עזריה מן האדומים#"מאור עיניים"|מאור עיניים]]" ל[[עזריה מן האדומים]] ([[המאה ה-16]]) עם הערות [[ליפמן צונץ]], שהדפסתו נגמרה בשנת [[תרכ"ג]]–[[1863]]. אולם משראו שלא קפצו עליו הקונים, נהגו בניגוד לעצתו של פין להגביל את הדפסותיהם לספרי השכלה וספרים אחרים שאינם נוגעים לדפוס ראָם. הדבר העלה את חמתם של בני משפחת ראָם, שהחליטו לעקור את הדפוס בטרם יכה שורש. השותפים הדפיסו ספר שפגע בספרי דפוס ראָם – אז בני ראָם הורידו את מחירו עד למחיר [[עלות]]; השותפים הדפיסו [[תחינות|סידור קרבן מנחה]] עם תרגום ל[[יידיש]] (עבור נשים) שנדפס בדפוס ראָם ומחירו היה תמיד שניים וחצי [[רובל]] – ובני ראָם הורידו את מחירו לרובל וחצי. וכך עשו לכל ספר שפגעו בו השותפים. בנוסף, הם גמלו להם כפועלם ובשנים [[תרכ"ד]]–[[תרכ"ו]]) הדפיסו כמוהם את "מאור עיניים", עם הערות ותיקונים של [[דוד קאסל]]. לדברי פייגנזון, בכך קנו לעצמם בני ראָם הפסדים למען הנקמה.{{הערה|[[שמואל שרגא פייגנזון|שמואל שרגא פייגענזאהן]] (שפ"ן הסופר), 'לתולדות דפוס ראם', בתוך: '''יהדות ליטא''', כרך א: '''יהודי ליטא מהמאה הט"ו עד 1918''', תל אביב: [[עם הספר (הוצאת ספרים)|עם הספר]], תש"ך 1959, עמ' 278 {{ספרי יזכור||ליטא|2866}}, תמונה 300).}}
ואולם, השותפים לא נסוגו והוסיפו להדפיס את ספרי דפוס ראָם – ויכלו לו, כי עמד להם כוח החיסכון וההסתפקות; הם הסתפקו גם עתה למחייתם בשכר דומה לזה שקיבלו בדפוס ראָם, ואת יתר ה[[רווח (כלכלה)|רווח]]ים שהביא דפוסם הותירו בקופת הדפוס.
 
בהוצאה ובית הדפוס יצאו אור שורת ספרי רומ"ל (רבנים ומלומדים), בהם חלק ניכר של "עברי–טייטש" (תרגומי המקרא ליידיש לילדי ה"[[תלמוד תורה|חדר]]") וספרות תורנית קלאסית – [[תלמוד|ש"ס]], [[משנה|משניות]], "[[עין יעקב (חיבור)|עין יעקב]]", כתבי ה[[רמב"ם]], [[ארבעה טורים|טורים]] וכיוצא בזה;
114,258

עריכות