מבצע לוט – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 6:
עם כיבוש [[באר שבע]] ב[[מבצע יואב]]{{הערה|חלק זה של המבצע נקרא [[מבצע משה]]}}, שאפה ישראל לנצל את ההצלחה, ולהרחיב את תחומי שליטתה דרומה ומזרחה מבאר שבע. דחיפה לכך נתן [[דוד בן-גוריון]], [[ראש הממשלה]] ו[[שר הביטחון]], אשר שם דגש מיוחד על האחיזה במרחבי הנגב. בנוסף, לא עמד כעת שום כוח צבאי משמעותי בין [[צה"ל]] ובין [[סדום]] המנותקת, וחידוש הקשר עם סדום נראה כהמשך כמעט טבעי להצלחת מבצע 'יואב'.
כהכנה להשתלטות על שטחים אלה נערכו לאחר סיום מבצע 'יואב' סיורים אוויריים ויבשתיים באותו אזור. בין היתר, ב-3 בנובמבר 1948, יצא סיור ממנוע של הגדוד השביעי של [[הפלמ"ח]] לכיוון סדום. כוח רגלי אשר התפצל מאותו סיור פגש למחרת בראס זווירה ([[ראש זוהר]]), כוח רגלי שיצא מסדום. פגישה זו הייתה הפעם הראשונה, מאז ניתוקה, בה הגיעו ישראלים לסדום בדרך היבשה. סיור ממונע אחר, ובו שבעה סיירים ועשרים לוחמים, יצא מבאר שבע ב-14 בנובמבר, לראס זווירה, ומשם ברגל לסדום. בהמשך, חצה ברכב את ואדי פוקרה ([[נחל צין]]), והגיע ב-16 בנובמבר, בשעה 01:50, למשטרת עין חוסוב, שנמצאה נטושה. הסיור
מטרת המבצע הוגדרה כהרחבת הגבולות הדרומיים של ישראל לקו באר שבע-[[כורנוב]]-סדום יחד עם פתיחת דרך יבשתית בין באר שבע לסדום. ברקע עמדה השאיפה למנוע מן [[הלגיון הירדני]] להשיג אחיזה באותם שטחים.
| |||