פמיניזם פוסט-קולוניאלי – הבדלי גרסאות

'''פמיניזם פוסט-קולוניאלי''' הוא ענף ב[[פמיניזם|חשיבה הפמיניסטית]] שהתפתח בתגובה לפמיניזם הקלאסי, שהתמקד בעיקר בחוויותיהן של נשים בתרבויות מערביות. [[פמיניזם]] [[פוסטקולוניאליזם|פוסט-קולוניאלי]] יוצא מתוך מיקומן השולי של נשים [[לימודי מוכפפות|מוכפפות]] ברחבי העולם, ומבקש להביא בחשבון את ה[[דיכוי]] על בסיס [[גזע (אדם)|גזע]], [[מעמד חברתי|מעמד]] ו[[לאומיות]] אל תוך השיח הפמיניסטי המרכזי.{{הערה|פנינה מוצפי-האלר (2007). לקרוא את בל הוקס בישראל: פמיניזם רדיקלי, חשיבה ביקורתית ואחוות האחיות החדשה. בתוך:ינאי ניצה, אלאור תמר, לובין אורלי ונווה חנה (עורכות). דרכים לחשיבה פמיניסטית: מבוא ללימודי מיגדר, כרכים 1–3. רעננה: האוניברסיטה הפתוחה. עמ' 581-618581–618}} פמיניזם פוסט-קולוניאלי רואה ב[[גזענות]] ובהשפעות הפוליטיות, הכלכליות והתרבותיות ארוכות הטווח של ה[[קולוניאליזם]] גורמים בעלי השפעה מכרעת על נשים לא-מערביות ולא-לבנות בעולם פוסט-קולוניאלי. זרם זה התחיל כביקורת על תאוריות פמיניסטיות במדינות מפותחות ששמה דגש על הנטיות האוניברסליות של הרעיונות הפמיניסטיים המרכזיים, וטוענת שנשים שחיות במדינות לא-מערביות מוצגות בצורה שגויה. פמיניזם פוסט-קולוניאלי גורס כי שימוש במונח "[[אישה]]" כקבוצה אוניברסלית, כופה על נשים להיות מוגדרות רק על סמך ה[[מגדר]] שלהן ולא על ידי [[זהות|קטגוריות זהות]] נוספות כמו מעמד כלכלי, גזע, [[אתניות]] או [[העדפה מינית]].{{הערה|שם=הערה מספר 20170930175325:4|"Meeting at the edge of fear: theory on a world scale". ''Feminist Theory''. 16 (1)}} פמיניסטיות פוסט-קולוניאליות פועלות לשילוב רעיונות של הוגות ושל תנועות פמיניסטיות שמקורן ב[[העולם השלישי|עולם השלישי]] לתוך הזרם המרכזי בפמיניזם, הלא הוא המערבי. הפמיניזם של העולם השלישי צמח מהרעיון שפמיניזם במדינות עולם שלישי לא מיובא [[העולם המערבי|מהעולם הראשון]], אלא מקורו באידאולוגיות פנימיות ובגורמים סוציו-תרבותיים ייחודיים לו.

[[צ'נדרה טלפדה מוהנטי|צ'אנדרה טלפדה מוהנטי]] (Chandra Talpade Mohanaty), תאורטיקנית בולטת בתנועה, עוסקת בנושא זה במסת הבכורה שלה, "[[תחת עיניים מערביות]]".{{הערה|שם=הערה מספר 20170930175325:2|מוהנטי, צ' (1988). "תחת עיניים מערביות: הגות פמיניסטית ושיחים קולוניאליים". בתוך: ד' באום ואחרות (עורכות), ללמוד וללמד פמיניזם: מקראה – מאמרים ומסמכי יסוד במחשבה פמיניסטית, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 2007, עמ' 415-442}} במאמר זה טוענת מוהנטי, שפמיניסטיות מערביות כותבות על נשים בעולם השלישי כמבנה יחיד, שרירותי ומגביל. היא מציינת כי נשים אלה מתוארות בכתבים כ[[קורבן|כקורבנותקורבנות]] של שליטה גברית ושל התרבות המסורתית, מבלי לשלב מידע על הקשר היסטורי והבדלים תרבותיים עם העולם השלישי. זה יוצר דינמיקה שבה הפמיניזם המערבי פועל כ[[נורמה]] שמולה נמדד המצב בעולם השלישי. היוזמה העיקרית של מוהנטי היא לאפשר לנשים בעולם השלישי להיות סוכנות וקול בתחום הפמיניסטי.{{הערה|שם=הערה מספר 20170930175325:2}}

[[הנרייט דהאן כלב]], במאמרה "פמיניזם מזרחי, פוסט-קולוניאליזם וגלובליזציה", מתייחסת לאמירותיהן של מוהנטי (1988, 1991) ואלכסנדר (1991) כי פמיניזם פוסט-קולוניאלי הוא תופעה טרנסלאומית המשנה לחלוטין את מבנה הפוסט-קולוניאליזם ואת מבנה הפמיניזם, ואינו בשום אופן ענף שלהן. בנוסף לכך, הפמיניזם הפוסט-קולוניאלי משנה את הקודים המוסריים המיניים עליהם הוא מושתת, ומתוך כך גם את פרקטיקות המשטור כלפי נשים. יש צורך, אם-כן, בחשיבה שאינה פרי הוגות מערביות בלבד כדי להבין באופן מורכב את מצב הנשים בעולם הפוסט-קולוניאלי{{הערה|שם=הערה מספר 20170930175325:0|דהאן-כלב, הנרייט. (2006). "פמיניזם מזרחי, פוסט-קולוניאליזם וגלובליזציה", תרבות דמוקרטית, 10, עמ' 135-161135–161}}

התנועות הפמיניסטיות הפוסט-קולוניאליות מתבוננות בהיסטוריה המגדרית של הקולוניאליזם ובאופן בו היא ממשיכה להשפיע על מעמד הנשים ב[[שנות האלפיים]]. הביקורת של תנועות אלה על הקולוניאליזם נוגעת לתיאורו כשליחות מתרבתת. השליחות המתרבתת נועדה לחולל שינוי ולהושיע את הילידים באזורים הכבושים מהפיגור וה[[פרימיטיביות|והפרימיטיביות]] שהיו מנת חלקם, בעיני המערב. ביסוד האידאולוגיה הקולוניאלית ניצב האדם הלבן כעליון מבחינה מוסרית, דבר שחייב אותו להביא את הקדמה וה[[נאורות|והנאורות]] המערבית אל אזורים נידחים ובכך לקדם את האדם השחור הנחשל והברברי.

|שאו את משא האדם הלבן{{ש}}שלחו את טובי הבנים{{ש}}אסרו אותם בכבלי הגלות{{ש}}לשרת את צורכי הנתינים{{ש}}לשאת בעול הכבד של{{ש}}המון פראי, רעשן{{ש}}עם קודר, זה אך נכבש{{ש}}חציו ילד, חציו שטן{{ש}}{{ש}}([[רודיארד קיפלינג]] - משא האדם הלבן){{הערה|חזן, נעמי; השמשוני- יפה, נורית; קרן, אלה, '''קולוניאליזם ודה- קולוניזציה באפריקה''' (תל אביב, האוניברסיטה הפתוחה, 2002), עמ' 38- 7338–73 (פרק שני)}}

המשימה הייתה כה מרכזית בתהליך הקולוניאלי, עד כי השימוש בכוח פעיל ובכפייה הפכו ללגיטימיים. הדגש המרכזי הושם על המתח שבין [[מסורת]] ל[[מודרנה]], כאשר המסורת הלכה והתהוותה כ[[אנטיתזה|כאנטיתזה]] של  המודרנהלמודרנה ועל כן [[תיעוש]] ו[[טכנולוגיה|וטכנולוגיה]] היו בראש מעיניהן של [[המדינות המתפתחות]] ברגע שזכו ב[[עצמאות]]. התקופה הפוסט-קולוניאלית החלה ב[[שנות ה-40 של המאה ה-20|שנות ה-40]] ו[[שנות ה-50 של המאה ה-20|ה-50]] של [[המאה ה-20]], תקופה בה קיבלו מדינות רבות עצמאות והוקמו האומות המאוחדות. בתקופה זו החל מאמץ אינטנסיבי של מדינות העולם השלישי לגשר על הפער, ותהליך ההתפתחות החברתית שלהן לפי נורמות מערביות היה תחת פיקוח של ארגונים כמו [[האומות המאוחדות|האו"ם]]. נוסף על תיעוש וטכנולוגיה, המודרנה וההתפתחות החברתית טומנות בחובן גם סממן רוחני - נאורות. ערכים של [[חירות האדם]], [[חילון]], [[דמוקרטיה]] ועוד, שהיו סממנים מערביים שנבעו מתוך מסורת והיסטוריה מערבית, נתפסו [[אוניברסליזם|כאוניברסליים]] ולכן החלו לחלחל לתוך [[העולם השלישי|מדינות העולם השלישי]]. במדינות אלה נוצר מתח בין-תרבותי עקב ניגודיות הערכים למסורת. כתוצאה מכך, נהרסו מסורות עתיקות, תפקידים מסורתיים איבדו מערכם, מנהגים הפכו לריקים מתוכן, והיה ברור כי חזרה אל המסורת כמעטפת תרבותית, חינוכית ורוחנית הפכה למשימה בלתי אפשרית.

לפמיניזם הפוסט-קולוניאלי יש קשרים חזקים עם תנועות ילידיות ועם תאוריה פוסט-קולוניאלית רחבה. הוא גם קשור בהדיקות לפמיניזם השחור, שכן גם פמיניסטיות שחורות וגם פמיניסטיות פוסט-קולוניאליות טוענות שהפמיניזם המערבי המרכזי אינו מצליח להעמיק כראוי בענייני גזע ובאפליה גזעית, ואף חוטא בגזענות חמורה בעצמו. במאמרה של [[בל הוקס]] היא מדגישה את האופן בו פמיניסטיות לבנות מערביות נמנעו מלהתמודד עם הגישות [[סקסיזם|הסקסיסטיות]] והגזעניות שלהן כלפי נשים שונות מהן ולא אתגרו זו את זו בחקירת ההשפעה של זכויות היתר להן זכו על יחסיהן עם נשים מחוץ לקבוצת המעמד והגזע שלהן.{{הערה|הוקס, ב' (1984). "אחיות: סולידריות פוליטית בין נשים", הקדמה: שרון הלוי. תרגום: דפנה עמית ודלית באום, בתוך ד' באום ואחרות (עורכות), '''ללמוד פמיניזם: מקראה''', הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2006, עמ' 223-243223–243.}} לגזענות יש תפקיד מרכזי בדיון על פמיניזם פוסט-קולוניאלי. פמיניסטיות פוסט-קולוניאליות מבקשות להתמודד עם הגזענות והאפליה על רקע אתני שעדיין קיימות בימינו, ומטרתן להביא את הנושאים הללו לתוך השיח הפמיניסטי המרכזי. בעבר, הפמיניזם המערבי נמנע במידה רבה מעיסוק בנושא הגזע והפך אותו למשני ומופרד מהפמיניזם, שהתמקד בפטריארכיה. עד לזמן האחרון, גזע לא נתפס כנושא שנשים לבנות צריכות לעסוק בו.{{הערה|שם=Carby|1=Carby, Hazel V. Mirza, Heidi Safia, ed. ''Black British Feminism''. London and New York: Routledge. p. 46.}}

[[ורה סי מאקי]] (Vera C. Mackie) מתארת את ההיסטוריה של הזכויות הפמיניסטיות וה[[אקטיביזם|והאקטיביזם]] הנשי ב[[יפן]] מסוף [[המאה ה-19]] ועד היום. נשים ביפן התחילו להטיל ספק במקומן במעמד החברתי ולערער על תפקידיהן תחת הקיסר. הספר נכנס לפרטים על נשים יפניות איקוניות שעמדו נגד דיכוי מגדרי, כולל עדויות של פמיניסטיות יפניות בעצמן. הדיכוי של נשים ביפן מתאר את השוני בנסיבות החיים של נשים מתרבויות שונות. ישנן התנהגויות חברתיות שונות המתרחשות במדינות [[אסיה]] שעשויות להיראות כמעיקות בעיני הפמיניסטיות הלבנות. לפי האידאולוגיות הפמיניסטיות של העולם השלישי, זה אידאלי לכבד את התרבות בה חיות הנשים הללו, תוך כדי יישום האמונה שאין לדכא אותן או לראותן באור סקסיסטי בשום צורה.

[[צ'יל בולבק]] (Chilla Bulbeck) דנה על האופן בו הפמיניזם שואף להילחם על שוויון בין המינים באמצעות [[שכר|שכר שווה]] שווה, [[שוויון הזדמנויות]], [[זכויות]] [[רבייה]] ו[[חינוך]]. היא ממשיכה וכותבת על האופן בו זכויות אלה חלות על נשים בדרום העולם גם כן, אבל בהתאם למדינה בהן הן חיות ולתרבות ממנה הן באות.

מערך אמונות שגוי מוביל את הפמיניזם המערבי לתפיסה מסוימת של הנשים בדרום העולם, ובפרט לאמונה שהן לא יודעות מה טוב עבורן. המסגרת הפוסט-קולוניאלית מנסה לשפוך אור על הנשים האלה כסוכנות [[מוסר]]יות מלאות, המצדדות ברצון בפרקטיקות התרבותיות שלהן כהתנגדות ל[[אימפריאליזם|אימפריאליזם המערבי]].{{הערה|"Reclaiming third world feminism: or why transnational feminism needs third world feminism.". ''Meridians: Feminism, Race, Transnationalism''. '''12''' (1).}} לדוגמה, ייצוג [[המזרח התיכון]] וה[[אסלאם|והאסלאם]] מתמקד בפרקטיקה מסורתית של [[רעלה]] כדרך של [[דיכוי נשים]]. בעוד שמערביים יכולים לראות זאת באופן זה, רבות מהנשים במזרח התיכון חולקות על כך ולא יכולות להבין איך [[תקן|הסטנדרטים]] המערביים של ה[[לבוש|הלבוש]] המיוחד והבלתי-[[צניעות|צנוע]] מציעים [[שחרור נשים]].{{הערה|Cawley, Stephanie. [https://blogs.stockton.edu/postcolonialstudies/veils-and-postcolonial-feminism/ "Veils and postcolonial feminism"].}}

הפמיניזם הפוסט-קולוניאלי מאופיין ב[[אקטיביזם]] פוליטי שמבקש לאתגר מבנים ויחסים של כוח ולערער תפיסות והלכי מחשבה גזעניים או [[אתנוצנטריות|אירופוצנטריים]] על [[גבר]]ים ו[[נשים|ונשים]], כולל נשים פמיניסטיות, מן העולם השלישי. מאבקים פמיניסטיים פוסט-קולוניאליים מתמקדים במדינה הפוסט-קולוניאלית העצמאית ובה בעת תוקפים אינטרסים מערביים באזור. למעשה, הפמיניסטיות הפוסט-קולוניאליות נאבקות בעיקר במורשת הקולוניאלית שהשתמרה בקולוניה שזכתה לעצמאות. הן מבקשות לערער על המסגרת הפוליטית ועל התשתיות המוסדיות שהועברו לאליטות המקומיות על ידי השלטונות הקולוניאליים ששלטו באזור.{{הערה|שם=הערה מספר 20170930175325:3}}

בתקופה שקדמה לקבלת העצמאות בקולוניות, פעלו נשים וגברים יחד תוך חתירה להשגת ריבונות ולהגשמת המטרות המשותפות להם כחלק מתנועות המתנגדות לקולוניאליזם. לאחר העצמאות, כאשר המאבק המשותף נגד הקולוניאליזם דעך, החלו לעלות מתחים עקרוניים בין התנועות השונות – חילוקי הדעות שהושהו בתקופת השלטון הקולוניאלי עלו לפני השטח בתקופת השלטון הפוסט-קולוניאלי. התוצאות של השגת ריבונות ועצמאות בשטחים שבעבר נשלטו על ידי האימפריות האירופיות היו חיוביות גם עבור הנשים הפמיניסטיות, אבל הן לא הסתפקו בהן. כאשר הושגה העצמאות החלה תקופה חדשה של פוסט-קולוניאליות ושל שלטון פוסט-קולוניאלי שבמבט פמיניסטי, דרשה עדיין עבודה רבה, שינויים, התאמות והמשך מאבק. אם כן, מאבק הנשים טרם נגמר והיה עליהן כעת להילחם נגד המרחב הפטריארכלי, שלא היה תלוי בהן כבימי קדם. הכוח השלטוני, המוסדות והתשתיות המדינתיים לא עברו מידי השלטונות הקולוניאליים אל העם, אלא דווקא נמסרו לאליטות מקומיות או שאליטות מאוחרות דאגו לנכס לעצמן את השליטה ולבססה. אליטות אלו ירשו את השיטה הקולוניאלית של המשטרה, הצבא, המשפט, הממשל ושל סוכנויות פיתוח. כל אלה, למעשה, הציבו את הנשים שקיבלו עצמאות וריבונות לאומית במדינותיהן בפני מאבק נוסף לשחרורן מן ה[[פטריארכיה|הפטריארכיה]] הפוסט-קולוניאלית ב[[מדינה עצמאית|מדינה העצמאית]], שלה דפוסים קולוניאליים רבים שהוטבעו מחדש באמצעות [[אליטה|האליטות]] המקומיות השליטות.{{הערה|שם=הערה מספר 20170930175325:3}}

הפמיניסטיות הפוסט-קולוניאליסטיות עדיין עוסקות בזיהוי וחשיפת ההשפעות הספציפיות של הקולוניזציה הכפולה על סופרות, וכיצד קולוניזציה כפולה מיוצגת ומוזכרת בספרות. עם זאת, קיים דיון מתמשך בין תאורטיקניות, אם ההיבט הפטריארכלי או ההיבט  הקולוניאלי דוחק יותר ואיזה נושא יש לטפל בו באופן אינטנסיבי יותר ולהשקיע בו את המאמצים להתמודדות.{{הערה|''{{cite book|last1=Ashcroft|first1=Bill|last2=Griffiths|first2=Gareth|last3=Tiffin|first3=Helen|title=Post-Colonial Studies: The Key Concepts''|url=https://books.google.com/books?id=bKt2Y53TGBYC|date=29 October 2007|publisher=Routledge., 2000.Taylor pp. 66–67. ISBN & Francis|isbn=978-0-203-93347-8.3|pages=66–67}}}}

המושג "קולוניזציה כפולה" בולט במיוחד בהתייחסות לכתיבת נשים קולוניאלית ופוסט-קולוניאלית. הוא הוצג לראשונה בבשנת [[1986|שנת 1986]] על ידי [[קירסטן הולסט פיטרסן]] (Kirsten Holst Petersen) ו[[אנה רות'רפורד]] (Anna Rutherford), באנתולוגיה שלהן, "קולוניזציה כפולה: כתיבה קולוניאלית ופוסט-קולוניאלית", העוסקת בשאלת הנראות הנשית ומאבקי הסופרות בעולם של גברים.{{הערה|שם=HolstPeterson-Rutherford|1=Holst Petersen, Kirsten; Rutherford, Anna, eds. (1986). ''A Double Colonization Colonial and Post-Colonial Women's Writing''. Dangaroo Press.}} [[אריתה ואן הר]] (Aritha van Herk), כותבת ועורכת קנדית, מציגה את קונפליקט הכתיבה במאמרה "ברית מילה עדינה": "נסו להיות נשים ולחיות בממלכת הבתולה הגברית, נסו להיות נשים וכותבות בממלכת הבתולה הגברית".{{הערה|Holst Petersen, Kirsten; שם=HolstPeterson-Rutherford, Anna, eds. (1986). ''A Double Colonization Colonial and Post-Colonial Women's Writing''. Dangaroo Press}}

[[פמיניזם מזרחי|הפמיניזם המזרחי]] שואב השראה מ[[פמיניזם שחור|הפמיניזם השחור]] ב[[ארצות הברית]], שגרס כי הפמיניזם הלבן והתנועות [[פמיניזם ליברלי|הפמיניסטיות הליברליות]] לקו ב[[גזענות]] ו[[אי-שוויון חברתי|בחוסר שוויון]] המאפיינים את הזירה הציבורית במערב. התנועה הפמיניסטית המזרחית היא היחידה בישראל שחברותיה מייצגות את כל [[מגזר ציבורי|מגזרי החברה]].{{הערה|שם=הערה מספר 20170930175325:1|לביא, סמדר. "פמיניזם מזרחי ושאלת פלסטין",תרגום: עמי אשר. בתוך, כתב העת סדק, גל' 5, יולי 2010, עמ' 119-134119–134.}} טענתן היא [[יהדות אשכנז|שהאשכנזיות]] מתנשאות כלפי כל פמיניזם שאינו מערבי ובישראל מדובר בדחיקתן של פמיניסטיות מזרחיות, [[אתיופיה|אתיופיות]], [[פלסטינים|פלסטיניות]], [[רוסיה|רוסיות]] ואחרות, שאינן מחזיקות בתפיסה [[ליברליזם|הליברלית]]-מערבית או שאינן מתאימות לקו [[שמאל וימין בפוליטיקה|השמאל]] הציוני המודרני. השילוב בין האידאולוגיה [[פמיניזם ליברלי|הפמיניסטית-ליברלית]] יחד עם הציונות יצר מערכת דיכוי חזקה כלפי המזרחיות בפרט וכלפי נשים מקבוצות שונות בכלל. במאבקן החליטו המזרחיות לפעול נגד מערכת הדיכוי המתוארת כשהיא פועלת על כל קבוצה המוגדרת כ"אחרת".{{הערה|שם=הערה מספר 20170930175325:0}}

בין הנשים הנמנות עם הפמיניזם המזרחי הן: [[ויקי שירן]], [[אילנה סוגבקר]], [[יונית מנצור]], [[יעל צדוק]], [[חנה כהן]], [[רונית דגן-טימסית]], [[אילנה שמאי]], [[רותי גור]], [[שושה גורן]], [[זהבה גולדשטיין|זהבה גולדשטיין,]], [[אירית דלומי]], [[אלה שוחט]], [[תקוה לוי]], [[הנרייט דהאן כלב|הנרייט דהאן-כלב]] ו[[מירה אליעזר]].{{הערה|שם=הערה מספר 20170930175325:1}}

בישראל, השיח הפמיניסטי הדומיננטי היה השיח האשכנזי. פמיניסטיות ישראליות-אשכנזיות מנהלות בדרך כלל אורח חיים מודרני בעל זיקה לאתוס הציוני ולשמאל המתון, שבתפיסתו הכלכלית מחזיק בעקרונות [[קפיטליזם|קפיטליסטיים.]]. השיח הפמיניסטי בישראל התפתח ועוצב דרך הפריזמה האשכנזית תוך גילוי משמעותי של דחיית טענות העולות מפי נשים מזרחיות, שנקודת מבטן היא תוצר של שוליות כפויה בחברה.

נשים [[פלסטינים|פלסטיניות]] בישראל לא רואות את עצמן שייכות לקבוצת הזהות האוניברסלית "אישה" רק מהיותן נשים, ואינן מזדהות עם בעיותיהן ותפיסת עולמן של נשים אחרות ברחבי העולם, וספציפית של נשים אחרות בישראל. נשים אלו מושפעות מהכיבוש וומ[[הסכסוך הישראלי-פלסטיני|מהסכסוך הפלסטיני-ישראלי]], מ[[הריסת בתים בסכסוך הישראלי-פלסטיני|מהריסתהריסת כפרים ובתים]] המשפיעה על תפקידיהן הנשיים, ממעמדן בתוך המשפחה וה[[קהילה|והקהילה]] ומנגישותן ל[[שירותי בריאות]] ו[[רווחה|ורווחה]], [[השכלה]] ו[[עבודה (כלכלה)|תעסוקה]], ומרווחתן הנפשית. נשים פלסטיניות מושפעות לא רק מהמרחב הקונפליקטואלי אלא גם מהקשרו הפטריארכלי, בסוגיות כמו [[רצח נשים]], [[פוליגמיה]], [[אלימות במשפחה]] ו[[כבוד המשפחה]], ולעתים אף משילוב של השניים. ההסתכלות על מצב הנשים הפלסטיניות מנקודת מבטן לא מאפשר הצגה שטוחה ואחידה של חוויית הדיכוי, אלא דורש בחינה מורכבת גם של מרכיבים כמו שיוך מעמדי ו[[חמולה|חמולתי]].