|
'''גן הדובדבנים''' (ב[[רוסית]]: '''Вишнëвый сад''' או '''Vishnevyi sad''') הוא [[מחזה]]ו האחרון של המחזאי הרוסי [[אנטון צ'כוב]]. [[הצגת בכורה|הצגת הבכורה]] של גן הדובדבנים נערכה ב[[התיאטרון האמנותי של מוסקבה|תיאטרון האמנותי של מוסקבה]] ב-17 בינואר 1904, בבימויו של [[קונסטנטין סטניסלבסקי]]. צ'כוב ראה במחזה [[קומדיה]] ואכן הוא מכיל מרכיבים של [[פארסה]], אך סטניסלבסקי ביים אותו כ[[טרגדיה]]. כך, מאז ההפקה המקורית, טיבו ה[[דואליות|דואלי]] של המחזה הפך לסוגיה עמה מתמודדים [[במאי תיאטרון|במאי]] המחזה.
המחזה עוסק באישהבמשפחה רוסייהאריסטוקרטית מ[[מעמדשהתרוששה, האצולה]]משפחת ובניגאייב. משפחתה, עםהמשפחה שובםמתאספת לב[[אחוזה]] המשפחתית (שכוללת גן דובדבנים גדול ובעל שם), ממשבצל לפניהידיעה שהואכי מוצעהאחוזה מוצעת למכירה פומבית. המשפחה אינה מקבלת את רוע הגזרה, בשלודוחה אי-תשלוםעל הסף את הצעתו העסקית של לופאחין, איכר שהתעשר, אשר נולד וגדל באחוזה ואביו היה צמית ה[[משכנתאצמיתות|צמית]] בה. המשפחההצעתו מקבלתשל הצעותלופאחין שונותתאפשר להציללמשפחה אתלהשאר באחוזה האחוזהולחיות ברווחה, אולםאך בסופולשם שלכך דברעליה אינהלשנות נוקטתאת באףאורח צעדחייה. כדיגן להצילההדובדבנים ממכירהצריך לפנות את מקומו לבתי קייט (נופש). כךבני המשפחה מנסים לגייס כסף בדרכים משלהם, כדי למנוע את מכירת האחוזה, אך נכשלים. האחוזה נמכרת בסופובמכירה שלפומבית, המחזהולופאחין לבנוהוא שלהקונה, [[צמיתות|צמית]]למרות לשעברשלא והמשפחהתכנן זאת מראש. בסיום המחזה עוזבת משפחת גאייב את האחוזה לקול כריתתהלמות גרזנים, הכורתים את גן הדובדבנים.
גן הדובדבניםהמחזה סובב סביב נושאים של עקרות תרבותית – הן חוסר הצלחתה של ה[[אריסטוקרטיה (מעמד)|אריסטוקרטיה]] לשמור על מעמדה והן חוסר הצלחתהוהצלחתה של ה[[בורגנות]] למצוא משמעות ב[[חומרנות]] שנהפכה למנת חלקה בתקופה שעליה מסופר במחזה. בכך, המחזה משקף את יחסי הכוחות ה[[מעמד סוציו-אקונומי|סוציו-אקונומיים]] שפעלו ברוסיה ב[[מפנה המאה העשרים]], בכללם עלייתו של [[המעמד הבינוני]] לאחר [[רפורמת 1861|ביטול הצמיתות]] באמצע [[המאה ה-19]] ושקיעתה של ה[[אריסטוקרטיה (מעמד)|אריסטוקרטיה]]. אך לא רק את יחסי הכוחות ברוסיה עצמה הוא משקף, אלא את יחסי הכוחות שפעלו ברחבי העולם באותה עת.
מאז ההפקה הראשונה בתיאטרון האמנותי, תורגם ועובד המחזה לשפות רבות, הוצג ברחבי תבל והפך לקלאסיקה ב[[דרמה]] העולמית. מספר במאים בעלי שם בעולם ביימו את המחזה, הגם שכל אחד מהם פירש אותו בצורה שונה, בהם [[צ'ארלס לוטון]], [[פיטר ברוק]], אנדריי סרבן, [[אווה לה גליאן]], [[ז'אן-לואי בארו]], טירון גות'רי וג'ורג'יו סטרלר.
|
