הצו לגירוש היהודים ממחוז טנסי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ תקלדה
שורה 33:
הצו מדגים פן שלילי בהיסטוריה של יהודי ארצות הברית. דווקא במדינה שהבטיחה בחוקתה חירות ושוויון לכל ללא קשר לדת או למוצא האתני, ושהושתתה על ערכים אלה, גורשו היהודים מאחד ממחוזותיה.
 
הצו לא היה הגילוי האנטי-יהודי היחיד בתקופת מלחמת האזרחים, והוא רק אחאחת, מהדוגמאות שהעלילו על היהודים הן במחנה האיחוד, והן במחנה הקונפדרציה. עם-זאת, שאר גילויי ה[[אנטישמיות]] היו מוגבלים לדעות קדומות בתחום הפרט, וזהו הגילוי היחיד שהגיע לתחום המדיניות הציבורית.
 
יש חוקרים הנאחזים בצו זה כדי לטעון כי האנטישמיות בארצות הברית היא חולייה ברצף ההיסטורי של האנטישמיות ושנאת ישראל{{הערה|1=אריה גרטנר, ״דמותה של האנטישמיות בארצות הברית״, בתוך: אלמוג (עורך), '''שנאת ישראל לדורותיה''', ירושלים: מרכז זלמן-שזר: 1980, עמ' 309}} וכי אין הבדל בין שנאת ישראל האירופית לזו האמריקנית. חוקרים אחרים מדגישים דווקא את ביטול הצו ואת פעילות היהודים לביטולו, ומראים בכך שהיהודים לא פחדו להשתמש ב[[חופש הדיבור]], ושהאנטישמיות זרה לערכים האמריקניים הבסיסיים ולמסורת הדתית האמריקנית. לדעתם זהו למעשה ביטוי לעוצמת היהודים ולחירותם כאזרחים אמריקנים המקבלים את הגנת החוקה.