עלילות גילגמש – הבדלי גרסאות

האפוס פותח בשיר הלל ל[[גילגמש]], מלך [[ארך]], ומספר על תפארת העיר וחומותיה וכן על תכונותיו ומעלותיו. גילגמש הוא שני שלישים אל ושליש אדם ואינו מוצא מנוחה לנפשו, מה שגורם לו לרדות בבני עמו. הזועקים לאלים לעזרה. עבור נשים צעירות דיכוי זה לובש צורה של "[[זכות הלילה הראשון]]", חוק שעל פיו נמסרות כלות לאונס השליט בליל כלולותיהן. עבור הצעירים (הלוח פגום בנקודה זו) נאמר כי גילגמש מכלה אותם באמצעות משחקים, ובדיקה של חוזקם או אולי כעובדי כפייה בתוכניות בנייה. האלים מחליטים להיענות להפצרות האנשים על ידי יצירה של יצור אשר שווה גילגמשערך אשרלגלגמש יוכלבכוחו להפסיקכדי אתשהשניים יתחרו, ובכך יופסק הדיכוי שלושל גלגמש ויובא השקט לארך. זהו האדם הפרימיטיבי, [[אנכידו]], אשר מכוסה בשיער וחי בטבע עם החיות. שנענים ויוצרים את [[אנכידו]], אדם שווה ערך לגילגמש בכוחו כדי שהשניים יתחרו, והדבר יביא לשקט בארך. האלים יוצרים את אנכידו כפרא אדם המתרוצץ בקרב חיות השדה ומגן עליהן מפני הצייד. הצייד, באישורו של גילגמש, לוקח את שמח'ת הקדשה כדי שזו תפתה את אנכידו ותתרבת אותו. שמח'ת מגיעה אל אנכידו ומפתה אותו, הם שוכבים במשך שישה ימים ושבעה לילות. שמח'ת משכנעת את אנכידו לבוא לארך וללמוד את תרבות בני האדם. גילגמש חולם חלום המבשר את בואו של אנכידו לארך.