דינה דרייפוס – הבדלי גרסאות

חפצים שנאספו במהלך עבודת השדה במאטו גרוסו משבט Bororo, הוצגו בפריז [[מוזיאון האדם|במוזיאון האדם]] במהלך 1937 כותרת התערוכה הייתה: אינדיאנים של מאטו-גרוסו (מסעם קלוד ודינה לוי-שטראוס). התערוכה הייתה ההכרה המדעית כמעט היחידה של דרייפוס למחקר עד שנות האלפיים. הזוג נפרד ב-1939, והתגרש לכל המאוחר ב-1945. בשעה שקלוד לוי-שטראוס נישא בשנית היא חזרה לשם נעוריה, דרייפוס. לאחר פרדתם, דרייפוס לא פרסמה מחקרים נוספים באתנולוגיה ותרומתה למחקרים שערכה יחד עם לוי-שטראוס, לא הוקרה והיא נשכחה. קלוד לוי-שטראוס עצמו הפך לאנתרופולוג מוביל <ref>אלן Spielmann: ''Das Verschwinden דינה Lévi-Strauss' und der Transvestismus Mário de Andrades: Genealogische Rätsel in der גשיכט דר Sozial - und Humanwissenschaften אני modernen Brasilien. La desaparición דה דינה Lévi-Strauss y el transvestismo דה Mário דה אנדראדה: האניגמה genealógicos en la historia de las ciencias sociales y humanas דל ברזיל moderno.'' Wissenschaftlicher וורלאג ברלין 2003, {{ISBN|3-936846-16-2}}.</ref>, הזכיר את דרייפוס רק פעם אחת בספרו במחוזות טרופיים נוגים (Tristes Tropiques, 1955)  - ברגע שבו נפרדה מהמשלחת בגלל הדלקת בעיין. באלבום התמונות, Saudades Do Brasil: A Photographic Memoir, שלוי שטראוס הוציא ב- 1994, הוא לא כלל תמונות שלה. רק ב- 2001 התפרסמם תיעוד מצולם כחוקרת במסעות אלו.

 

 

והיא הפכה ''inspecteur général'' צרפתי מערכת החינוך.<ref>ברטרנד סנט Sernin: ''דינה דרייפוס ou la raison enseignante'', Temps Modernes 516, 142-157 (יולי 1989).</ref> בשנת 1950, היא פרסמה מאמרים על [[ז'ורז' ברנאנוס|Bernanos]] ו - [[סימון וייל (פילוסופית)|סימון וייל]];<ref>מרקור דה פראנס, nos. 1053 (1951), 1069 (1952).</ref> ב-1960, היא תרגמה [[דייוויד יום|יום]] ו [[זיגמונד פרויד|פרויד]].<ref>קטלוג של Bibliothèque Nationale.</ref>