צבי גרץ – הבדלי גרסאות

[[קובץ:Grobowiec-HeinrichGraetz.jpg|ממוזער|שמאל|קברו של גרץ בבית הקברות היהודי העתיק בברסלאו]]

 

באוקטובר [[1842]] החל את לימודיו, לאחר שקיבל אישור מיוחד (כיוון שלא סיים לימודים ב[[גימנסיה]], כנדרש) ב[[אוניברסיטת ברסלאו]]. באוניברסיטה למד [[היסטוריה]], [[פילוסופיה]], [[מזרחנות|מדעי המזרח]] ו[[פיזיקה]]. בתקופת לימודיו התפרסם במאמריו כנגד [[התנועה הרפורמית]] וכמה מבכירי הוגיה, כמו [[אברהם גייגר]] ו[[שמואל הולדהיים]]. גרץ התוודה כי הוא חש "שנאה אישית" כלפי גייגר; מפעלו ההיסטורי היה בעיקר מענה לפרשנות של הלה לתולדות ישראל.{{הערה|Jay M. Harris, '''How Do We Know This? : Midrash and the Fragmentation of Modern Judaism''', State University of New York Press, 2012. עמ' 176.}} הרפורמים מצדם ראו בו דו-פרצופי: {{ציטוטון|גרץ עוטה טלית בתפילה בעוד שבקולמוסו תקף ללא רחם את האמונה באלוהיות התנ"ך, והוא עוד מעז לקרוא להולדהיים צבוע ועוכר ישראל. כל הפוסל במומו פוסל.}}{{הערה|Reformed Judaism and Its Pioneers, [https://archive.org/stream/reformedjudaismi00schrrich#page/182/mode/1up עמ' 182, למטה].}} באפריל [[1845]] סיים את ה[[דוקטור]] ב[[פילוסופיה]] ב[[אוניברסיטת פרידריך שילר|אוניברסיטת יינה]]. את עבודת הדוקטורט, שהתפרסמה ב-1846, בנושא "[[גנוסיס]] והיהדות", כתב ב[[לטינית]].

 

 

בשנת [[1861]] התמנה גרץ להיות העורך של כתב-העת של תנועת "[[חכמת ישראל]]". כאיש התנועה הוא האמין שעם ישראל הוא זה שהביא ל[[תרבות המערב]] את ה[[מונותאיזם]] וערכי ה[[מוסר]] שעליהם היא מושתתת, וכי זהו ייעודם של היהודים בקרב ה[[גוי]]ים. הוא האמין שעל היהודים להתערות בקרב הגויים, אך עם זאת לשמור על ייחודם ה[[לאומיות|לאומי]]. על כן זלזל ב[[יהודי מזרח אירופה]] שדבקו ב[[לימוד תורה]] וב[[יידיש]]. לגרץ היו דעות נחרצות נגד תופעת ההתבוללות. הוא גם הסתייג מה[[חסידות]], מה[[קבלה]] ומהכמיהה ל[[משיח]], וראה בהן עיסוקים שנשענים על הרגש במקום על ההיגיון. ב-1863, בעת פולמוס עם מחבר נוצרי בווינה שזלזל ביהדות, תקף גרץ את האמונה המשיחית של יריבו והצביע על כך שפרק ישעיהו נ"ג, נבואה מרכזית המפורשת בנצרות כנסובה על [[ישו]], הנו משל על גאולת העם היהודי ולא מתייחס למשיח מסוים וציין כי חובר כנראה על ידי [[ישעיהו השני]] בתקופה מאוחרת. הוא נתבע באשמת כפירה על ידי הכנסייה הקתולית. הילדסהיימר מיהר להצטרף למערכה נגד גרץ כחלק ממאבקו בפוזיטיבים-היסטוריים והחתים למעלה ממאה רבנים על עצומה שגינתה אותו כאפיקורס.