העלייה ההמונית – הבדלי גרסאות

[[אתוס]] קיבוץ הגלויות היה אחד העקרונות החשובים במדיניות העלייה של [[ישראל]]. בהתאם לאתוס זה, מטרת העלייה היא לקבץ מחדש את העם היהודי מכל ארצות גלותו ולהפוך אותו שוב לעם מאוחד, [[לאום]] אחד בעל צביון משותף. אתוס זה הוא שהכתיב במידה רבה את העיקרון שנודע כ[[כור היתוך]] - משמעותו של זה הייתה הטמעת העולים בתוך [[תרבות]]ה של ה[[אוכלוסייה]] הוותיקה, התרבות שהתגבשה ב[[ארץ ישראל]] מראשית העליות הציוניות ואשר יוצריה ראו אותה כ"תרבות ארץ ישראלית", במטרה לשמר את המרקם החברתי-תרבותי של האוכלוסייה הוותיקה. מדיניות כור ההיתוך הופעלה באינטנסיביות רבה במחצית הראשונה של [[שנות ה-50]] וסוכניה היו רבי עוצמה, והם רשויות הקליטה השונות, מערכת ה[[חינוך]] ו[[צה"ל]]. במשך השנים פחתה עוצמתו של הלחץ שהופעל על העולים לנטוש את תרבות ארץ מוצאם ולאט לאט חדרה לתהליכי הקליטה גישה שנטתה להתחשב יותר בזהותם התרבותית של העולים, אולם עדיין ראתה בהם אוכלוסייה שכדי להשתלב בחברה הקולטת עליה להשתנות ולהתאים את עצמה אליה. ההוראה המעשית של "כור ההיתוך" הייתה [[סוציאליזציה]] מחדש, הטמעה של העולים בתוך המציאות התרבותית והחברתית של ישראל והפיכת מסורותיהם התרבותיות הייחודיות למשניות או אף לבלתי רלוונטיות. ניסיונם הרחב של הקולטים לחנך מחדש את העולים, ההתניה של קבלת דיור ועבודה בתמיכה פוליטית וההתעלמות הכמעט מוחלטת מרצונותיהם העצמאיים של העולים - התעלמות שאף לוותה בהפצת סטריאוטיפים שליליים כנגד העולים - כל אלה היו ביטויים למערכת יחסי הכח שנוצרה בין עולים לוותיקים בשנות ה-50 וגם לאחריהן ואשר במסגרתה היו העולים - בעיקר העולים מארצות האסלאם - נטולי כח כמעט לחלוטין. מכלול הדימויים ששימשו להדבקת סטריאוטיפים לעולים מארצות האסלאם כלל: "נחשלות", "לבנטיניות", "פרימיטיביות", "ניוון", "חוסר רצון לעבוד" ועוד. בעיקר סבלו מסטריאוטיפים שליליים עולי [[צפון אפריקה]] שנתפסו כאלימים, אימפולסיביים ובלתי יציבים.